'shir

חשבת שאת כבר ילדה גדולה.

רצית מישהו שלא יזוז במילימטר ממה שנוח לו, מישהו שיתייחס אלייך בתור חור, מישהו שבאמת לא יספור אותך, וקיבלת.

אז מה את בוכה עכשיו?

(טוב אז עדיין ילדה ועדיין לומדת)

כזה מתוק, תייר חמוד עם אנגלית שבורה, לא האמין למזלו הטוב שהרים מישהי בים, ועוד הוא שמע שהישראליות הן הארד טו גט (פחח) אז חשב כנראה שהדרך לגמול לי היא להיות הכי עדין ומתחשב. כל הזמן בדק אם נוח לי ואם נעים לי, אר יו האבינג א גוד טיים, שפע מחמאות ועשה הצגה שלמה שהוא חשב שאני בכלל בת 20, התפעל מכל שטות, התאמץ כל כך לרצות אותי שלדעתי התייבשה לו הלשון, ביקש רשות (!!) לפני כל דבר, עוד שנייה היה שוטף פה את הכלים ומעביר ניגוב. מתישהו נזכרתי למה הבאתי אותו ובעודו מפמפם אותי בקצב מונוטוני התחלתי בעליבותי להעלות מחשבות מטומטמות כמו- אתה רואה, יש מי רוצה אותי. והעיניים שלי התמלאו דמעות. הוא קצת נבהל מזה וכשליטף לי את הראש כמעט הורדתי לו אחת, אבל כל שאר הזמן די שיתפתי פעולה, זה היה קל ופשוט ואני אוהבת להתחפר בתוך גבר וגם לא רציתי שיילך וישאיר אותי לבד. בסוף נמאס לי ורציתי כבר לחזור לספר שלי אז פיהקתי כזה וחייכתי ואמרתי בטון מתנצל שאני מותשת וזה ישר עבד, הממתק המנומס הזה אסף את מיטלטליו ויצא. אין על חינוך אירופי. 

אבל נו ברור כבר שאני כפוית טובה שאוהבת גברים פרימיטיביים שמחליטים בשבילך ושכשאת אומרת שאת עייפה הם מגחכים ודוחפים לך את הראש למטה.

כאב וכעס הם דומים מאוד, שני מנגנוני התמודדות עם עלבון (שהוא בבסיסו חוויה רגשית מאוד ולא מאורגנת) שעוזרים לעבד אותו ולהתגבר עליו. בעבודה שלי אני הרבה פעמים צריכה לומר להורים דברים על הילדים שלהם שהם לא שמחים לשמוע, במצבים של עלבון ופגיעה מתעוררת מערכת לא רציונאלית ולא פונקציונאלית של אמונות ופרשנויות, ואני כבר יודעת, יש אנשים שמעדיפים לכעוס. הם לא כועסים עלייך, הם פשוט לא טובים בלכאוב, עמדת הפגיעות הזאת תטלטל אותם, אז הם כועסים (כשאתה כועס אתה כאילו חזק) כעס מותיר את החלקים האידיאליים של העצמי בלתי פגועים. יש הטוענים שלמשל אחרי פיגועים המוניים הוא כלי הישרדותי חשוב. יש מקום גם לכעס לצד הכאב, כי כאב ישאיר את הציבור פסיבי להחלים מפצעיו ואילו כעס יניע לפעולה והגנה אסרטיבית. אני לא טובה בכלל בלכעוס, לא כשכועסים עליי ולא בלכעוס על אחרים.(לוותר על כעס זו איוולת אבל מגיל צעיר למדתי שילדות טובות לא כועסות ואני תקועה עם זה). אני כועסת לעיתים נדירות מאוד ואז זה גם לא בר תיקון. אז אני מעדיפה לכאוב, (גם ברור שעדיף לבכות מול חבר שלך מאשר לצעוק עליו, הוא ישר יישבר:)) לא אכפת לי להגיד שקשה לי או שזה מצטייר כלהיות חלשה, להיפך, כשאני מצליחה אני נושמת לרווחה. לכן אני גם כל כך מרוצה כשאני מצליחה לבכות. 

כל הדרכים ידועות

השתכרתי

קראתי את ההתכתבות שוב ושוב ושוב ושוב

שמתי מתי כספי ובועז שרעבי

עשיתי ונילי

בסוף הן זלגו

בימים כאלה הכי חשוב להתקפל מהר הביתה לפני שמתחילה השקיעה ואני אשקע איתה והדמעות ייקוו לי באמצע הגרון ויחנקו אותי ימים אחר כך

(ושוב לבד)

רוב הזמן אני משייטת באדישות ושמחה בחיים, מלקטת רגעים של כיף וצחוק ועונג ורק כמה ימים בחודש הירח מתרגש עליי וכל מה שלא ידעתי אפילו שנמצא מטביע אותי ודולף החוצה בלי שליטה ואני עושה החלטות אימפולסיביות אבל מדויקות נורא. 

(למשל השבוע קניתי מכונת כביסה, אייפון ואוטו p: ) 

אני לא מתעסקת בו, או בנו

בכנות נראה לי שאני יותר מדי מרוכזת בעצמי בשביל באמת לנהל במקביל עוד מערכת יחסים

 הוא פשוט זרז ביני לביני, טריגר כדי שאני אוכל להתעסק בעצמי עוד יותר

מה יפחיד אותי, מה יירגש אותי, כמה רחוק אלך

אז השאלה היחידה היא אם מה שמוצע לי הוא עוד מאותו דבר או שהייתי יכולה לבדוק על עצמי עוד כמה דברים איתו

תחושת מיצוי או החמצה

כמו סטטיסט שמקדם את העלילה

על סטטיסטים כל כך קל לוותר

למעשה כולם ברי החלפה

חוץ ממני I:

חיים שלמים של חמסין ודגל לבן

לא הצלחתי להירדם בלילה, זה תמיד קורה כשאני מפחדת ממשהו,

ואז אני מתחילה להתרגש והרעל מתפשט

כי אחרי שאני אצליח לזהות ממה אני מפחדת, אני אעשה אותו

רק שאני כל כך מפחדת שאני כבר לא יודעת ממה

להודות שאני רוצה

או לקבל את מה שאני רוצה

לא להתמעט וגם לא להימלט 
ותמיד לשאוף ללכת הלאה 
ללכת זה אומר: לא להסתלק