אני אוהבת אנשים חזקים, וגברים חזקים. אנשים חלשים מעצבנים אותי, בא לי להעיף להם סטירה ולהגיד להם תרימו תראש כבר מה אתם מפחדים מכל אחד. אבל גבר חזק ברגע של חולשה שובה אותי. חולשה כזאת לא יומיומית, אלא שמפציעה עם סיבה טובה. כמו אבא שעם הילד שלו כל הרכות נשפכת ממנו. זאת יכולה להיות גם רק חולשה פיזית, גבר חולה, כשביומיום הוא מרים אותי עם האצבע, אני מתה על זה שגברים הם טרקטורים אבל נהיים עם רגל אחת בקבר כי הם מצוננים. ואני מפנטזת עליו במיטה, שוכב שם, עוצם עיניים, מנסה להירדם. אוחחחח הגוף הכבד הזה מוטל עייף, אין סנטימטר בו שלא הייתי מלקקת. כל התאווה, כל הכלבה שבי שרק רוצה לשרת ולרצות מתעוררת. מתמקמת לו בין הרגליים, משתוקקת שישתמש בי, והוא שרוע מותש, עייף מדי אפילו בשביל לזייף עניין, זה רק אני והזין שלו. זה מוציא ממני את המוצצת שביומיום צריכה סטירה בשביל שהשפתיים יינעלו לה והפה יתכווץ עליו. אבאלה חולה, הוא כבר לא כל יכול. אלוהים מה שהולך לי בראש.
לפני 6 שנים. 16 ביוני 2018 בשעה 8:00
