'shir

התעוררתי שעה לפני השעון, חסרת מנוחה. מתי שבחורות וניליות כנראה מתחילות לאונן כדי למצוא שקט, אני התחלתי לשחזר רגע אחרי רגע. הרגע שהלב נופל לי כשאני קולטת שזה מה שהוא רוצה עכשיו, זוחלת לאט בתבוסתנות, מבטיחה לעצמי שהפעם אני אהיה טובה. הנסיונות להרגיע את הפאניקה שאוחזת בי, "את רק עושה את זה יותר גרוע". וניסיתי באמת לא להתנגד אבל זה ככ כואב ואני ככ מפחדת. מפחדת שזה יימשך אבל מפחדת גם להשתולל. פחד משתק כזה, רק בכי יוצא לי. כל נסיון לשמור על מידה של כבוד עצמי אבוד מראש. כשזה כבר לא כואב לי ההיסטריה כבר שטפה אותי. אני כבר לא יודעת איך אני נראית, אני כבר לא יודעת איך אני נשמעת, אני לא יודעת מתי זה ייגמר. רק בוכה ומתחננת אליו, אני אפילו לא יודעת כבר מה יצא לי מהפה. רק זוכרת איך יבבתי והתפללתי שדי, בבקשה. אבל לא. תשלימי עם זה, תיכנעי. ואני מתמכרת לזה, הראש שלי כבר רץ, יש עוד הרבה לאן לרדת, מקומות שהוא אף פעם לא הגיע אליהם. עוד השפלה ועוד אחת, את יכולה עוד. עד שבסוף גרמתי לעצמי לבכות, זה היה מרגיע. (ועוד קצת).