לפני 6 שנים. 6 ביולי 2018 בשעה 20:15
אני נורא אוהבת כשיש סיבה קלה לבכות, כזאת שהאגו לא רלוונטי לה אז הבכי זורם ממני בלי עכבות.
ואז כבר אפשר גם לבכות על עוד מלא דברים שמתישהו נעמדו לי באמצע הגרון ונתקעו שם, סתם נערמים ומצרים לי את קנה הנשימה. או לבכות עוד פעם על דברים שכבר בכיתי עליהם מיליון פעם. וגם הפעם המליון ואחת לא תהיה האחרונה. או על מה שמבעבע בי עכשיו, אבל אני גאה מדי בשביל לתת לו דמעות.
ולי השבוע נולד אחיין ראשון וזה מוזר מאוד (באמת. אני לא אוהבת תינוקות בכלל) אבל אני לא מפסיקה לבכות מהתרגשות כשאני איתו. כל יום אני הולכת אליו וכשאני יוצאת אני נושמת קצת יותר טוב.