ההורים שלה אף פעם לא אמרו לה לא.
הרבה פעמים חושבים שאין גבולות=ילד מפונק. הכל מותר. אבל לפעמים זה הפוך, הכל אסור.
לפעמים ילדה שמה לעצמה גבולות לבד, היא עוד לא ככ מבינה, אז היא לוקחת ליתר בטחון 20 קילומטר מכל כיוון שהוא לא לגמרי ברור. אולי מסוכן שם, עדיף ככה. ומשאירה לעצמה איזה חדרון לחיות בו.
סך הכל תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.
בכל זאת, יש הרבה על מה לשמור, וזה לא שיש מישהו להתחלק איתו בשמירות. אז צריכים להיות אחראיים מאוד.
אז אהבה, ביג דיל. איפה בכלל מאסלו שם את זה בפירמידה שלו. בטוח למעלה כזה.
וסקס, טוב, אי אפשר בלי. פרויד אמר- מדונה או זונה. אצלה, אם יש אירוטיקה אז אין אותה.
לפעמים שואלים אותה אם היא ממשפחה דתית, אבל היא לא מגיעה ממקום שבו מיניות הייתה אסורה.
היא מגיעה ממקום שבו הכל מותר. אם זה לא יותר גרוע אז זה נורא באותה מידה.
מצד אחד- צבא של חברים. אין לה אח ביולוגי אחד אבל יש לה 20 אחים גדולים.
מצד שני- אחד שאיתו היא רק זה, רק חור. היא יכולה לשחק איתו בזוגיות. גם היא רוצה להיות כמו כולם. ולצחוק איתו ולהקשיב לו ולגור איתו ולהכיר לו את חברים שלה ולשבת בארוחת שבת אצל ההורים שלו וכל סממן חיצוני של קשר שתרצו. אבל זה לא באמת. היא לא יוצאת מהתפקיד, מוחקת כל תשוקה או יצר שהוא לא אירוטי. אין כניסה.
שלושה גברים הציעו לה להתחתן ככה (אחד אפילו הילד שלו היה לה בבטן). היא לא יכלה להסכים. אמרה להם שזה בגלל שהם לא מכירים אותה. הם לא הבינו למה וגם היא לא. אחרים עזבו אותה. אמרו שהקשר לא מתרומם. מה באמת יכול להתרומם עם פלקט חוץ מהזין. עליהם היא התאבלה יותר. ואמרה לעצמה טוב זה מה יש וזה לא מעט.
עכשיו זה כבר קצת מרגיש כמו מעט מדי. אפשר יותר. מותר. כדאי. (היא מקווה).
