לפעמים אני חושבת מה היה אם
כבר כמעט ולא. אבל עוד מתפלק לי לפעמים
גם כי אני לא מרשה. וגם כי באמת עברו כבר יותר מדי שנים.
בטח היינו מתחתנים
היית מכריח אותי עם חופה ובופה והכל
אומר שיש גבול לשטויות שלי
ולבן באמת ככ מחמיא לי
ואני הייתי מאושרת שאתה שלי לתמיד.
ואז היית רוצה להיות אבא
ואני הייתי חושבת שלך זה באמת נורא מתאים
והיינו עושים מלא ילדים
רק בנים
והם היו כמונו יפים
ולי כבר לא היה זמן לשנצים
ופתאום זה כן היה מפריע לי שאתה עובד עד ככ מאוחר,
ומה זה השטויות האלה חייב סקי פעמיים בשנה. מה אנחנו שוייצרים.
והיה נמאס לך מתל אביב למרות שהבטחת שנוכל לגור פה כל החיים. ואני הייתי מוצאת את עצמי באיזה מושב מדברת עם העצים.
אז לא טוב שאתה לא פה
אבל לפחות זה לא נהרס לנו
עניין של גג 60 שנה ואני באה לגן עדן או לגיהינום
איפה ששמו אותך
ועוד פעם יהיה מישהו שיבין אותי בלי שאני אצטרך להסביר
אני מקווה שאתה גם מזדקן שם
נרגן כזה שמתלונן שכולם אידיוטים
ונהיה ביחד זקנים.
