כל פעם שאני עומדת ליד גבר חרדי הוא גורם לי לרצות להיות כל הדברים שהוא חושב שאני.
חילונית. מחטיאה.
ללכת לידו כשאני יודעת שהוא מסתכל עליי, להסתובב ובסוף לחייך רק בשביל הפנים המבולבלות שלו.
לעלות על אוטובוס מלא חרדים, לראות אותם מסתירים אותי מהעניים שלהם ולרדת לכל המבטים מהחלונות. זה מרטיב אותי.
אני לא מצליחה לשלוט בעצמי לידם.
קשה לי. אני רק רוצה לרכב עליו כשאני יודעת שהוא כנראה יגמור על עצמו מנשיקה.
מרגישים כל כך בולטים ברחוב עם הלבוש שלהם, תמיד בחליפות, חליפות שאני רוצה שיורידו.
תמיד כל כך חדורי מטרה ורצון להתעלם ממני, חדורי אמונה.
כל הדיבור הזה על חדירות.
אני מנסה לא להצמיד ירכיים לדגדגן לידם.
מאוד משתדלת לא ללקק שפתיים, קשה לידם.
אולי כדאי שנקבע סידור שלא ילכו לידי, קשה לי ומדגדג לי, אני רק רוצה לגעת לידם.
לפעמים מפריעים לי להתרכז ביום שלי, כל האיסור והאסור הזה שלהם, הם נועדו לפתות.
***
לא נכתב בכוונה לפגוע.
