ג׳נטלמן אמיתי

כשהייתי קטנה, לפני עשר שנים בערך,  הייתי עומדת במקלחת אחרי התפשטתי מול המראה. בטוחה שהבטן שלי אמורה להיות מספיק שטוחה כדי שאני אוכל לראות את הפות אם אני מסתכלת למטה. 

בגלל שהיא לא הייתה עד כדי כך שטוחה הייתי מתכופפת מעט קדימה עם גב ישר עד שהייתי רואה. כשהרמתי מבט למראה גיליתי שהתנוחה נתנה לי מראה מוזר כאילו אני בובה שמורכבת מחלקים או רובוט, הרגליים שלי נראו רובוטיות. ולרגע אהבתי להעמיד פנים שאני לא אנושית, שאין לי רגשות, אין לי מיניות. 

אני ריקה.

ריקה ממחשבות, ריקה מתוכן. ריקה ואתה יכול ליצוק אליי מה שתבחר.

אולי משם התפתחה הפנטזיה שבה אני פשוט אישה בלי רגשות.

אולי הפנטזיה התפתחה מלהיות אישה.

בפנטזיה אני בחדר ריק בצבע לבן ולא נעים ואני על הרצפה. יש לי שאיפה אחת- להגיע לאורגזמה. 

אני זזה קדימה ואחורה באיטיות ומכאניות רובוטית כשאני על ארבע עם יד בין הרגליים, כאילו אני מכשיר בהשהייה, מותר לי רק ככה אבל לא אכפת לי.

זה הרגע בפנטזיה שאני שמה לב שלידי נמצאות מלא נשים חסרות תכלית כמוני, אני אחת מני רבות.

אין קנאה. העיניים שלי ריקות, מזוגגות ומרוכזות במשהו שהוא לא כאן.

אני בבעלות מישהו, בחור אחר הולך לקנות אותי ממנו.

הם עומדים לידי ומסתכלים עלי מלמעלה, שניהם לבושים בחליפה שאמורה להפוך את הגבריות שלהם למוצקה ובלתי ניתנית לערעור. 

אני אוהבת גבריות וחליפות על גברים, זה נעים.

הבחור שבא לרכוש אחת מאיתנו רוצה סיבוב ניסיון, בפנטזיה כלום לא משנה לי חוץ מלגמור. אין לי רצונות, רק יעד קצר טווח עד שאכנס ללולאה הזאת שוב.

הבעלים שלי מסתכל מהצד ולוחץ על כפתורים, זה גורם לי להתקרב ולהתרחק מהאורגזמה. זה גורם לי לזוז מהר יותר ולהאט.

הבחור מסתכל עליי מהצד והיד עוברת לסדר את הזין שלו במכנסיים מדי פעם.

אהבתי את זה שאני ריקה. לא משנה מה קורה ועם מי, אני לא נפגעת, אני לא כאן. 

הוא שם את היד שלו איפה שנמצאת שלי בזמן שהבעלים שלי מאונן מעליו.

היד שלו קסומה בין הרגליים שלי ואני מתחילה לזוז מהר וקבוע, מתנשמת ומכאנית, הוא עוד רגע גומר ולא אכפת לי, אני מרגישה גדולה עליו.

אני חושבת שהייתי גומרת בשלב הזה שאני מנותקת מהגוף, זזה מהר יותר בטראנס של אורגזמה. 

הבעלים שלי עובר לגעת בגבר שמולי ולוחש לו דברים בזמן ששניהם מסתכלים עליי זזה ריקה וחרמנית.

הניתוק שבו כלום לא משנה חוץ מלגמור, לא הסטירות והתפיסות בשיער, שום מגע לא הרס רק מיהר אותי לקום לתחייה. 

ואז יש את המגע המיוחד בניהם. גברים עם גברים תמיד מרגיש לי אמיתי, אתם לא צריכים לדפוק אף אחת, לא צרכים להיות מלכים בסיטואציה או לגרום לה להרגיש נשית. 

עומד מולכם מישהו שיודע את כל הסודות הקטנים שלכם המקומות שגורמים לכם לערער על הגבריות שלכם. איזה מגע הוא נשי ואיזה מגע הוא גברי.

ההגדרה ללהיות למעלה בשבילי. 

גמרתי מהניתוק.

בחלק מהפעמים יש מתחתי שכבת מים שגם אותה אני לא מרגישה כשאני משעינה עליה את הראש בזמן שאני מאוננת.

לפעמים מחדירים אלי חפצים וזה לא משנה לי. 

לפעמים זה לתקוע מבט ולא לזוז מתחתיך שמחרפן אותי.

אסור להתכווץ, אסור להשמיע צליל, אסור לזוז. וזה מקרקע אותי, כי פתאום אני לא מרגישה למעלה, אני מרגישה בשימוש מלא, ואני צריכה להיות במודעות לכל מה שאתה רוצה, אחרת יכאב לי. 

אתה שומר עליי פה איתך אבל יודע מתי אני צריכה לרחף לבד באנרגיות שהן רק שלי.

אני רוצה להיות טוטאלית טוטאלית אבל חסרת אחריות.

אני יכולה להיות קטנה, מבולבלת ומפוחדת בשבילך. לחכות שעות באותה התנוחה, זה יהיה כואב קצת, בסדר?

אל תשאל אותי מה אני חושבת, אני לא חושבת.

אני רוצה להרגיש כל מה שאתה צריך, תספר לי בלי לספר. תנחית אותן אחת אחרי השנייה ואני אנסה לקרוא לתוך זה.

יחרמן אותי לראות את הצורך שלך במקום הספציפי הזה, הצורך שלי לרצות.

רוצה להלביש אותי? זה יראה זול ולא יפה, כי הטעם שלך גרוע. אבל זה יהיה שלך. זה יראה סוטה ולא קשור, קצת כמוך, אבל שלך.

אני מוכנה להכלה מלאה של דמעות ונזק בלתי הפיך, לפחות בפנטזיה הזאת. לא אכפת לי לזכור את זה בהמשך, אבל אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים.

אני יכולה לגרום לך להרגיש כל כך בר מזל.

אני כל כך מרוכזת בעצמי אבל אתה כל כך יפה.

אני יכולה להיות הכל אני יכולה להיות כלום.

לגרום לך להרגיש הכי גבר שבעולם, כל הקופה שלך, מהכל אתה יכול לקחת. לסיים מרוסקת, אם רק תרצה. 

עוד מרוכזת בעצמי אבל אתה כל כך יפה.

אני יכולה לאהוב את הכאב, אם זה מה שאתה רוצה שאהיה.

אהיה נתינה לרגליך ואני רוצה שלא תדע מה לעשות עם כמה שהחרמנות לא קשורה בך, החלקים הקליקו למקום הנכון ואין שום דבר שאתה יכול לעשות, אני למעלה למעלה, אבל מוכנה להתרסק בשבילך. אם תרצה. 

אני יכולה להיות הכל. ואני יכולה להיות כלום. אני יכולה לקום וללכת ואני יכולה להחליט שאתה האל שלי. 

רוצה לבחור את הדרך שבה אסגוד לך? תגיד שאפשר להתפלל רק עם הזרע שלך בין הידיים ואקח אותך.

אני רוצה להיות טוטאלית טוטאלית טוטאלית. 

כל פעם שאני עומדת ליד גבר חרדי הוא גורם לי לרצות להיות כל הדברים שהוא חושב שאני.
חילונית. מחטיאה.
ללכת לידו כשאני יודעת שהוא מסתכל עליי, להסתובב ובסוף לחייך רק בשביל הפנים המבולבלות שלו.
לעלות על אוטובוס מלא חרדים, לראות אותם מסתירים אותי מהעניים שלהם ולרדת לכל המבטים מהחלונות. זה מרטיב אותי.
אני לא מצליחה לשלוט בעצמי לידם.
קשה לי. אני רק רוצה לרכב עליו כשאני יודעת שהוא כנראה יגמור על עצמו מנשיקה.
מרגישים כל כך בולטים ברחוב עם הלבוש שלהם, תמיד בחליפות, חליפות שאני רוצה שיורידו.
תמיד כל כך חדורי מטרה ורצון להתעלם ממני, חדורי אמונה.
כל הדיבור הזה על חדירות.
אני מנסה לא להצמיד ירכיים לדגדגן לידם.
מאוד משתדלת לא ללקק שפתיים, קשה לידם.
אולי כדאי שנקבע סידור שלא ילכו לידי, קשה לי ומדגדג לי, אני רק רוצה לגעת לידם.
לפעמים מפריעים לי להתרכז ביום שלי, כל האיסור והאסור הזה שלהם, הם נועדו לפתות.

***

לא נכתב בכוונה לפגוע.

אפשר שנריב מכות?

תיתן לי מכות אמיתיות ואני אתן לך. שנינו נדמם, הכל יהיה כואב. אני לא מפסיקה עד שיש לך דמעות בעיניים לפחות כמו שיש לי. אתה תעמוד מולי עם זין עומד. אני אדמם מבין הרגליים. אני רוצה דם, אמיתי, כואב.

תרביץ לי.

איפה שלא נעים, איפה שזה כבר לא סקסי. שאני לא אוכל לצאת מהבית שבוע שלם, כאילו עברתי שבוע שבי. אתה תקבל אגרופים אמיתיים, אני נושכת שפתיים רק מלכתוב את זה עכשיו, אחד אחרי השני עד שמשהו ישבר. עד ששנינו נהיה חלקים מדי כדי לתפוס אחת את השני. אני לא רוצה לרצות אותך, אני לא רוצה לחשוב וזה לא מצליח לי. הערב ישלח אותי לפסיכולוג ואותך לרופא.

הכל מחליק לי, אני לא מצליחה לתפוש את זה.

אני חושבת שיש לי כמה אידיאלים שגיבשתי לאחרונה. דברים שאני רוצה לעשות במקום מה שעשיתי עד עכשיו. תובנות נכונות לפי דעתי.  
אבל כל הדברים שאני רוצה לא נעלמים, הם נשפכים כמו בנזין שחור על הגוף הערום שלי ותופסים אותי בנקודות שהלוואי ולא. בדיוק כשסיכמתי עם עצמי.

אני רוצה ללכת ברחוב חשוך כשכולם סביבי אינטרסנטים ואין לי על מי לסמוך. לא לדעת איך אני חוזרת הביתה, לא להשתייך לשום מקום, משהו שצץ באווויר ונעלם, כמו טורנדו.  לשים את הגברים במקום שאני רוצה, לספר לעצמי שיש הצדקה למשחקים האכזריים.

אני רוצה אלימות, כוויות חזקות מדי בנפש. יכול להיות שאני בכלל רוצה אהבה? זה מבלבל אותי. 

אני רוצה להיות בתחנת דלק, הבחורה הכי נחמדה בסביבה שכל גבר שמגיע לתחנה לא סומך עליה, כי היא מרגישה כמו הרוח של המקום. 

שהבטון יהיה רטוב מהגשם והאורות ידליקו אותו בצבעים של בדידות.

תיקח אותי לבר ותסתכל עליי מתחילה עם כולם, אני רוצה לחייך אלייך חיוך שקט תוך כדי וכשאני אראה שאף אחד לא עושה את זה כמוך תתפוס אותי כאילו הייתי שלך כל הזמן הזה.

אני רוצה שתחזיר באותה עוצמה שאני נותנת, אל תפרוס לי רשת ביטחון, תן לי ליפול. כי אתן לך ליפול.

אני רוצה לשפוך את הלב שלי אלייך.  הכל. כל המניפולטיביות והאינטרסנטיות שלי.
תחזיר לי באותו כח. אל תהיה המנוחה שלי, שב תמיד בירכתיי הראש שלי כי אני תמיד אשב בשלך, כמו מחלה.

תן לי לבכות בשבילך, תן לי להתחנן שתיתן לי אורגזמה ולא להתחנן שתנצח.

 אחר כך אני רוצה לשבור אותך לחתיכות קטנות אחרי שהרגשת הגבר הכי חזק בעולם, אחרי שנתתי לך, כי לגברים חייב לוותר, אחרת לא תצליחו.

ובסוף כשלא תהיה סיבה להישאר יותר, אני רוצה שנמשיך את החיים עם כמה צלקות יותר ופיוזים שרופים.

אני מרחפת לבד בעולם, בתוהו ובוהו כחול.

בין אורגזמות למניפולציות, תסריטים שאני בונה.

אני על הספינה והיא שוקעת, היא שוקעת כל כך יפה, כל הרעש מסביב משמש לי פסקול.

אני שומעת את הרעמים, רואה את הברקים.

כולם רצים סביבי והעץ של הספינה הוא כהה, משופשף ורטוב.

אני חושבת שדוחפים אותי אבל אני בחורה די גמישה. הגלים סוערים,יורד גשם והמים חשוכים, אני נרטבת , גם בין הרגליים. הראש שלי ריק, הלשון עוברת על השפה העליונה.

בעודי צועדת על העץ הרטוב ומתחככת באנשים ממהרים עולה בי מחשבה נחמדה, אם כולם לא היו טובעים הם היו מעריכים את השמלה הלבנה שנדבקת לגוף שלי.

אני על ספינה שוקעת ואני מעריכה מאוד את הכאוס והצעקות, אבל עדיין לא מספיק אכפת לי, כי אני נשארת.

קשה לוותר על היכולת להסתכל על הכל מהצד ולהישאר בלתי פגיעה.

אז אנחנו רחוקים מהחוף ואני לא ממהרת להגיע אליו, גם אם הספינה שוקעת, הכחול הזה, הוא שלי.

אנחנו יודעות לזהות כשמשהו לא נכון תוך שנייה, או שנייה יותר מדי. אני מדברת על המבט הזה.

אני לא נגעלת ממנו עכשיו כשאני נזכרת. תמיד אהבתי למשוך תשומת לב ואז קצת להאשים את עצמי כשאני סוף כל סוף מקבלת אותה.

זה לא היה חמוד כמו המלכות של הכיתה שביקום אחר היו לובשות שמלה וורודה בהירה ונצנצים. בחלום שלי אני לבשתי שמלה אדומה ושחורה, צמודה יותר. תשומת הלב שדרשתי לעצמי היא אחרת, וולגרית, כוחנית יותר. כאילו אני אובססיבית לזה.

מסתובבת בעולם כשההרגלים שפיתחתי לעצמי הם לא סתם הרגלים, הם הטבע הראשון שלי.

ללכת זקופה, לחייך לאט ובשקט, שקט של ידע, איזה ידע שתבחר שהוא יהיה.

אני אעלם עוד מעט ולא אצטרך לקחת אחריות על כל תשומת לב שדרשתי לעצמי, לא אשאר מספיק כדי לפוצץ את הבועה.

הפעם נתפסתי לא מוכנה,למרות שרציתי להאמין שאני תמיד מוכנה, קולטת מזווית העין אבל לא מסיטה את הראש לצליל כי כבר חזיתי אותו, הכל נע סביב כח, מסתבר.

זה היה בלונה פארק, סגרו אותו במיוחד בשבילנו, ככה חשבתי. אבל אותו בחור עדיין היה שם, אני לא רציתי ללכת לממבה השחורה, היו הרבה אנשים בתור. ישבתי בצד, ואז הוא הסתכל עליי, שנייה ועוד שנייה ועוד שנייה. המבט הרומז לחיוך אבל רציני וארוך מדי כדי לטעות. כמו לפתוח ניצן של וורד בכח. כמו הריגוש רגע לפני שמבהילים מישהו שהתחבאת ממנו.

פחדתי, למרות שהוקפתי בהרבה אנשים, אנשים שדואגים לי וקרובים אליי. זה הרגע שהלב מאיץ פעימות, אם הוא היה נחש הייתי מטרה תרמית שלא מפסיקה לזוז, זה כתוב לי על המצח.

כשחיפשתי אותו אחר כך כדי להצליח לצפות בו מהצד כמו שצפה בי הוא לא היה שם.

הייתי רוצה לפגוש אותו היום, בעיקר כי היום אני מעבירה לשון על השיניים והמחשבה עליו ועל מפגש מחודש איתו מעבירה בי צמרמורת נעימה, כזאת שרק המחשבה על נקמה חסרת תכלית ולא יעילה יכולה להעלות.