לפני 5 שנים. 26 בספטמבר 2018 בשעה 0:02
תשמע, אני עצובה
פשוט הייתי חייבת להגיד.
הרגשות תמיד מציפים אותי בלילה מאוחר
כמו חנק בגרון ודמעות בעיניים
ואז אני יודעת שאני מאוד עצובה
לא בגלל שכשהלכתי לא אמרת מילה
יותר עצוב לי על ההשקעה לשווא
ועל זה שאני לבד עכשיו
עצוב לי שהאמנתי לעצמי שאני אוהבת אותך
ונתתי לך כלכך הרבה
וויתרת עלי בשניה
אני בעיקר עצובה כי אני לא רואה אור בקצה המנהרה
אני תמיד נקלעת ללופ הזה
ויוצאת ממנו מהר כמו ברכבת הרים
שניה למעלה שניה למטה
מפחדת לעלות ומצטערת שעליתי
הנסיעה נגמרת עוד לפני שהספקתי להתרגל לישון לידך
מחזיקה חזק בידיות כדי לא ליפול
אבל בסוף הכסא נפתח ואני ממשיכה הלאה
ככה זה, תמיד קשה
ועכשיו זה נגמר
ואני עצובה
