חזרתי לרכבת ולא מבחירה.
הקקומוקו הקטן שלי ביסורי גסיסה. בטעות השאלתי אותו ליקירתי ביום חמישי שעבר, שוכח את הקארמה הקטלנית שיש לה על כלי רכב. אחרי שעה היא התקשרה לבשר לי שהרכב סיים את חייו. הצלחתי לגרור אותו הביתה ומאז הוא מקרטע אותי לרכבת וחזרה. מחפש רכב חדש ונוסע ברכבת בינתיים.
והרכבת, אם שאלתם, מלאה כונפות!
כן, כן, אין לי מילה אחרת - כונפות!
ואני בתור אחד שבגדול די סוגד למין הנשי לא מצליח להבין את התופעה הזו. מעולם לא חשבתי שכל הנשים יפות או מושכות אבל מצבור כזה כמו שראיתי הבוקר לא ראיתי כבר איזה תקופה.
לכן חשבתי לפנות בקריאה נרגשת אליכן, קוראות יקרות שלי, בואו אל הרכבת, העלו את מדד היופי בקרונות. במיוחד את, הקוראת האלמונית שחושבת שאני לא יודע על קיומה.
כן, אני מדבר עליך.
לא, אל תביטי לצדדים, זו את. זו שמעולם לא מגיבה כאן אבל קוראת בהתמדה עיקשת כל שטות שאני מהגג כאן ואפילו משוחחת על זה עם חברותיך. אליך אני פונה - בואי לרכבת!
שהרי לא יעלה על הדעת ששור שלם נאלץ לנסוע מוקף כונפות מדי יום. את מי יעריץ השור? למי יסגוד? ולמה הכונפות האלו לא נועלות עקבים?
למעשה הבוקר היתה אחת עם עקבים, נעליים יפות נורא עם קשירה כזו שעולה למעלה על הרגל, בדיוק כמו שאני אוהב. רק כשאתה ממשיך להביט למעלה אתה נתקל במישהי שבאמת... אין דרך לתאר את גודל הזוועה. במחשבה שנייה שינעלו הכונפות מה שבא להן רק שירדו מהרכבת שלי, ויפה שעה אחת קודם.
את עדיין בשוק? כן! דיברתי עליך!
יש לי אוזניים ועיניים בכל מקום...
לפני 18 שנים. 12 ביולי 2006 בשעה 12:04