חרא!
זאת המילה היחידה שעוברת לי בראש. חרא!
אני כאילו אמור להיות פיוטי, צריך לפצות על המחסור ברגש הזה עם כל המילים הרפואיות הקרות והדוחות האלה. הם בסדר הרופאים האלה, ומצטערים בצערנו, ומייד מוסיפים אותנו לסטטיסטיקה (15-20%) אבל הכל כל כך חסר רגש.
אפילו המילה הזאת - גרידה - פשוט מילה דוחה. היה שם משהו חי ממש עד לא מזמן, לפני שבועיים הוא הבהב אלי לשלום. ראיתי אותו. מאז ההבהוב שלו כבה ועכשיו הולכים לגרד אותו. לגרד! לא להסיר, להרחיק, להפריד. אין מילות פרידה רק ממצאים פתולוגיים שמייד יכנסו לסטטיסטיקות. נגרד ואז נשים במיקרוסקופ.
חרא!
והיא שאתמול שמרה על שלוות נפש שכזו, שכאילו היתה מוכנה לזה הרבה יותר ממני, שאיזנה אותי כמו שרק היא מסוגלת. אפילו היא התבאסה היום כששלחו אותנו הביתה וזימנו אותנו ליום ראשון. לעשות גרידה.
חרא! חרא! חרא!
ולבכות כרגיל אני לא מצליח. וכל מה שבא לי זה להוציא החוצה אנרגיות זולות מסריחות. בא לי להתלכלך, להטנף, לצלול עמוק לבור ביוב עד שלא אוכל יותר ואז לחזור ולהתנקות. אחרי שינקו גם אותה. ונוכל להתחיל דף נקי וחדש. נכון יותר.
חרא כזה!
לפני 17 שנים. 26 באפריל 2007 בשעה 8:26
