תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

בכולנו יש כמיהה עזה לכניעה, להתמסרות, להתמוססות לתוך הגדול והמופשט.

לכל שולט, בעמקי נשמתו, יש את המשאלת לב הזו..למעשה לכל בן אנוש באשר הוא.

כאשר רגע המוות, הוא הכניעה האולטימטיבית לאהבה.

וכולנו נחווה אותה מוקדם או מאוחר.

מי שמפחד להכנע, יפחד מהמוות ויפחד מהחיים.

בעולם השליטה,

על פניו נראה שיש משחק תפקידים בין השולט/ת לנשלט/ת..

הכנוע/ה והמאסטר/ית

אך האמת היא שהתפקידים האלה הם בלבול מחשבתי..רצון להשתייך להגדרה מסויימת שיוצרת בטחון מדומה.

הרי אם נראה באמת , אין אנו שולטים באף מחשבה ..המחשבות משחקות את עצמן בעצמן ואינן שואלות אותנו האם להחשב,לכן גם אייננו יודעים מה יוליד הרגע הבא..

המוח מתרגם את הכניעה,לכניעה לאדם מסויים

כשלמעשה..

הכניעה היא לעצמנו, לאהבה עצמה (שאינה חיצונית לנו)

ואתם ?

מוכנים לקפוץ פנימה?

Rising in-love