אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Div

תמימות בעולם לא תמים, רגישות בעולם לא רגיש, פגיעות בעולם שפוגע; התמודדות והתקוממות.

פעם שאלו: מה הדבר שהכי מפחיד אותי בעולם.
עניתי: אנשים.
לפני 6 שנים. 20 במרץ 2018 בשעה 18:41

כבר יותר משנה מאז שהפסקתי לרקוד, ואני מתגעגעת; לקרבה, למגע של הלב בלב, של היד ביד, להובלה, להרפייה מתוך ולתוך הריקוד, לאי הידיעה מה יוליד הצעד הבא, לזיעה ולרטיבות הנוטפת מכל נקבובית בגוף ומתערבבת עם זיעתו שלו,ואין שום יכולת לדעת מה של מי.

לסוף הלילה- כשבקושי רב מאוד עומדת על הרגליים, לחלוץ את נעלי הריקוד, ללכת יחפה על המדרכה? כשבחוץ שקט מופתי...

וגם למקס, הפרטנר המהמם לטנגו,  שלא נותן לרגע לנוח בצד😊

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י