אומץ לחיות את החיים כמו שאת חולמת ורוצה!
אומץ להתמודד מול הפחדים שגרים לנו בראש.
מפעם לפעם שאני פוגשת אנשים סביבי, קרובים יותר קרובים פחות. אני מבינה איך תופסים אותי. חזקה, אמיצה מלאה עוצמה ונתינה. שאני חיה בדיוק כמו שאני רוצה. בעיקר בנאמנות מול עצמי. ויותר אני מבינה כמה אני שונה מהעדר.
האקסית הוונילית שלא ממש מוותרת להיות אקסית. נמצאת שם בשקט מנסה לתקן את הטעויות. אמרה לי בשבוע שעבר. להעריץ אותך על האומץ שלך. לא טוב לך את קמה וזזה. לא מעסיק אותך שתשארי לבד. לא מעסיק אותך שהמוכר בתוך ידייך. ולמדתי ממך איפה שלא טוב לך תקום ותלך.
ויש הרבה מאד אנשים שהם בעצם ממשים את הפחדים שלהם.
מה יקרה ביום למחרת שהם יעזבו. זוגיות ומקום עבודה יושבים על אותם פחדים.
מספרים לעצמם תרוצים.
אני רגילה.
אין לי כח למשברים.
אולי משהו אחר לא יהיה יותר טוב.
ואם אשאר לבד אמלההה מפחיד!
אבל בתכלס היא חולמת על זוגיות אחרת הוא במרמרת על החוסר התאמה על אותה אהבה שמתה כבר מזמן.
כל בוקר משקרת לעצמה שדווקא סבבה כולם חיים ככה.
(גם אני הייתי שם בעבר).
כנל במקומות עבודה. התרגלתי לבוס שמשפיל אותי כל בוקר. סהכ משכורת טובה.
ואם לא אמצא משרה יותר טובה?!
אבל בפועל, האדם שפוף. קם בלי חשק. כל יום הוא מוסיף מתח נפשי כעס ותסכול.
אבל שאת עושה החלטה אפילו מול עצמך. ככה זה השלב הראשון. את יוצאת לחופש פנימי.
בתהליך הגרושים שעברתי לפני שבכלל הבנתי מה קורה לי. הלכתי לטיפול. והפגישה הראשונהה נשאלתי למה הגעתי? אמרתי שאני רוצה ללמוד לקחת חופש. המטפלת שאלה את קשורה? את סגורה בטירה? ושוב נשאלתי מהו חופש עבורך? ולא היתה לי תשובה. נשלחתי לחשוב ולקבל תשובה. ודרך מילים של שיר. הבנתי שאני רוצה להתגרש.
לא לתת לאף אחד דין וחשבון בלי הסברים. הרגשתי שאני רוצה לבד. ההבנה הזו היתה כואבתת ומפחידה.
חלק מהמעלות שלי הם הכנות והישירות. הראשונים היו הילדים. שיטפתי ברגשות ברצונות. אמרתי שדיי לא יכולה יותר. שניהם אמרו אמא אנחנו איתך רק שתהייה מאושרת. יש הרבה כאב בהחלטה של ללכת. יש נפגעים ולפעמים הרבה יותר ממה שחשבנו. הרבה ביקורת הרבה הפחדות. אבל אתה חיי חיים פחות מרצים. את ההורים הילדים הסביבה. והיום אחרי מספר שנים הבנים שלי רואים בי מודל לחיקוי. לאומץ, חיים ללא פחד. יש אמא שמחה מאושרת מאפשרת אין שיפוטיות. ויש מקום פתוח לשיח ואהבה מאד עוצמתית.
אז הפחדים הם תהודה מהסביבה. אבל יש גם אופציה אחרת שאמצא זוגיית יותר מתאימה. שאמצא את עצמך מחדש להכיר את עצמך בלבד. זו הכרות מדהימה. מחזקת ומעצימה. החוויות האלה הם מה שבונים אותנו ואת האישיות... וזה בסדר שהאדם משתנה זו צמיחה!
