כבר לא מעט שנים אני רוצה אנרגיה זכרית. בלי להסביר מה אני צריכה. אבל הנסיונות המעטים שהסכמתי לנסות. לא צלחו. אף אחד לא הצליח לעמוד בדרישות התקן שהצבתי לעצמי.
ידעתי שזה עוד יגיע מבלי להתאמץ!
כי בחיים שלי אני מזמנת כמעט הכל.
הודעה נעימה מאד. מכבדת ישירה ובלי משחקים. חושבת לעצמי. שונה בנוף המקומי.
מסוקרנת. אבל ישירה: "אשמח להכיר אבל כרגע יש לי קשר עם הגורונת שלי"
נינוח ובטוח בעצמו ולא מתנשא סבלני חייכן שנון. חד ולא מתרפס. כן מוביל אבל לא מקטין.
הוא לא הכניס באף שיח שהיה את הבדסמ. וזה היה מאד משחרר בלי להגדיר כלום. הוא התעניין בי באותנטיות. ולא בשאלות חודרות.
עברנו למדיה יותר קרובה. המילים נשפכו הלב היה על השולחן. כנות יושרה פתיחות. ועומק חשוף. אינטילגנציה רגשית בדיוק כמו שכל כך רציתי.
החיים והשפע שיש בכל מקום. הרגיל אותנו לביננויות. לגוסטינג. לתקשורת לקויה לקרוב רחוק. לזיונים חסרי רגש. "רק שמשהו ירצה אותנו".
אני יודעת מהחברות שלי שעוברות מאחד לאחד למצוא את הנורמלי והרציני שיהיה נוכח.
ואני לא מתלכלת במשחק הזה!
וכאשר מגיע ממתק שכזה. המחשבה האוטמתית. wtf ?
קבענו להיפגש. כבר בדלת החיבוק היה עוטף. נשיקה ארוכה על השפתים. תחושה שזו לא הפעם הראשונה שנפגשנו.
1.90 של אנרגיה. של נינוחות. המגע שלו נעים וחזק בוז.
מסתבר שגם בגילי המופלג אפשר להיות מופתעת! וגם במניות.
אחרי ערב שהוא משפריץ אותי ללא הפסקה חודר אלי בכל תנוחה אפשרית.
מנשק. טורף אותי עם השפתיים הבשרניות שלו.
אמרתי לו. אתה המקביל הזכרי שלי.
הוא גומע אותי בהקשבה. ואז לרגע הוא מושך אותי איליו. ושוב טורף.
השד יוצא מתוכו העיניים חודרות הקצב עולה הכח שלו מורגש כמו חיה טורפת. ואני מתמסרת. הוא קשוב. נוכח. ולומד אותי. בודק ומברר כל הזמן. אם הוא לא עובר את הגבול.
S👠
