עבר שבוע מיום האהבה.
מי שמכיר/ה אותי יודעים שאני לא מקדשת ימים ספציפים. פשוט חווה רגעים. וכמה שיותר. ככה מרגישים את החיים.
קיבלתי ממנה זר פרחים ענק של קליות שאני אוהבת.
שמתי מעט מים שהגבעולים לא ירקבו. וכל יום הוספתי כוס מים. המתנתי בסבלנות נתתי את תצומת ליבי. ידעתי שעוד כמה ימים הם יפתחו כל בוקר עברתי ליד הזר והסתכלתי והתפעלתי.
ולמה החפירה על הזר פרחים? זה ממש מקביל לקשר של אהבה.
ככל שניתן יותר יחס ונשקיע נוכחות נראה את הצד השני נטפח אותו ככה הוא יטיב איתנו.
הופ הופ טאק טאק שנה וחצי. הקשר עם שפחי שלי. אחד הקשרים הרגועים והשלמים שהיו לי מזה שנים. כל כך דחיתי אותה. "את ילדונת" ואני דומית בדימוס. מה יש לך לעשות איתי? תמצאי זוגיות צעירה. אבל היא התעקשה. חיזרה ונלחמת כל יום על המקום שלה. מכבדת מעריכה ומוקירה תודה על כל רגע וכל חוויה שהיא איתי.
אין משהו שאני מוציאה מהפה והוא לא קורה. היא דואגת לי בכל דרך.
היא גם מעצבנת ולא פעם יוצא לה עקום. אבל אני לא יכולה באמת לכעוס עליה. זה פשוט חלק ממי שהיא. היא מצחיקה אותי ממש. והיום כבר אפילו פחות מתנצחת.
אתמול חזרנו ממסיבה איזה כייף היה
והזר פשוט במלוא תפארתו מלא באהבה❤️
סופש נעים S👠