לפני 6 שנים. 5 במרץ 2018 בשעה 20:23
בחיים שלי לא הרגשתי כ"כ .... סתם
רוך וקושי
מחשבת קיצי לאחור - אבלהארדקור
לפני 6 שנים. 4 במרץ 2018 בשעה 19:09
לפעמים באמת נמאס לי
ואז הוא חוזר עם כרטיסים לאשכנזים מבשלים יחד...
ואני אומרת.... הוא לא כזה ונילי
לפני 6 שנים. 2 במרץ 2018 בשעה 12:22
וזהו פורים באמת עלה לי לראש....
אמן הרשע לא היה כזה רשע פשוט היו ילדים ( ע"ע תמונה של זרש רודפת אחרי ויזתא ומנסה לשדל אותו לגמור.... מהצלחת )
רציתם חווית BDSM אמיתית - נסו אחר צהריים אחד
עם 2 ילדים קטנים (עם נזלת) בסוג של חלטורה מטעם העיירה
ורק מי ששורד את זה נחשב ל BDSM אבל על באמת.
כל היתר זה לא נחשב.
לפני 6 שנים. 2 במרץ 2018 בשעה 12:10
שואלת ככה סתם לצורך התפתחות אישית - מי אתם (בשם האל) אותם גברים שמתעקשים לשלוח לי תמונות תקריב
מרהיבות של הזין שלהם ?
וכי מה אמורה בחורה לעשות ?
להתפעל מזנר הבריאה שנפל בחלקכם ולומר ליקום ולעצמה: תשמע וואו באמת כזה עוד לא ראיתי... מזל ששלחת
לי אני מרגישה מבורכת....
רק שלח לי כתובת ואני בדרך אליך ברגלים פתוחות, כי באמת חוויות פאליות כמו שלך טרם נראו במחוזתיי...
ולא רק זה - לא ראיתי - לא שמעתי לא אמרתי ולא חוויתי מיימי דבר ענק ,עצום ויפיפה כמו שלך . למעשה עם יד על הלב
אני חושבת שגילתי האור.
הלאה מכאן תורות פילוספיות ופסיכולגיות מחוכמות אשר מנסות להסביר את סך החוויה האנושית - כל שבחורה רוצה אלו
תמונות אין סופיות של בולבולים עומדים לצורך מיסגור ותליה מעל המיטה.
מזל שנכנסתי לכאן - במקום לעוד סדנאת זן גנרית ככה גילתי את האור - תודה
לפני 6 שנים. 24 בפברואר 2018 בשעה 19:58
בוא נשחק במשפחה כזו מין נורמאל
ריצפה של פרקט רהיטים מזורנאל
אני אכין אז קפה הפוך ורותח
נשקה עציצים ונאהב לארח
נכין שיעורים נגדל ילדים
ננפה בזהירות סודות ושלדים
נחייך כלפי חוץ נעמיד אז פנים
משפחה מאושרת, קירות לבנים
ובלילה בלילה עת ראש על הכר
אשוב ואטעם את הטעם המר
ותזכור שנדמתי את אותה מועקה
לבדי אז דממתי את אותה השתיקה
משפחה למופת כך יאמרו השכנים
הן האושר מורכב מאותם מתכונים
ואזכור רק את זאת באותה הדקה...
כל משפחה אומללה היא - לרוב בדרכה
* ואני רק אסייג ואומר שיונתן גפן אמר פעם שלהתעסק עם חרוזים זה כמו להתעסק עם תפוזים - תמיד מתלכלכים קצת...
לפני 6 שנים. 21 בפברואר 2018 בשעה 21:11
היום שאת מזמינה לשתות סודה
זה היום שרישמית חגגו לך 90
לפני 6 שנים. 16 בפברואר 2018 בשעה 21:13
קח אותי הכי רחוק שניתן
בתוך הבוץ
בתוך הדמע
בתוך הדם
קח אותי למקום שאין בו יותר קצה
למקום שאין בו חרטות
אין רטיבות
יש ענן
המקום ההוא - שם
שאפשר לחזור ממנו חזרה
קח אותי ואני אאמן את עצמי
לצעוד איתך לשם.
אשבע לך בדם שלי
אעשה עבורך את המיטב שלי
אני אשרוד עבורך את הגשם ואת הסופה
ואקח בדרך מילים מילים
ואשזור עבורך על שרשרת
ואכין לך מחרוזת מזהב
שתקח איתך לשם
קח אותי למה שהיה שם קודם
מה שהיה ומה שכבר נדם
מה שקרס לתוך עצמו - לשם
לשקיפות המתוקה
של האובדן.
ואומרת לך אהוב
אשבע לך בדם שלי
אעשה עבורך את המיטב שלי
ואשרוד עבורך את הגשם ואת הסופה
לפני 6 שנים. 16 בפברואר 2018 בשעה 21:04
זה שוב קרה
ואז שיחקתי אותה לעצמי מאד מאד מופתעת מחדש מהעוצמות הבלתי נסבלות של הכאב
שאני מוצאת את עצמי מכורה אילו מהמקום חסר השליטה
והבלתי ניתן לניהול - לפחות על פניו
ומההבנה שכנראה עשיתי את זה שוב... בלי לדעת בכלל ועם לדעת הכל כל הזמן בו זמנית ועם עוצמות קשות מנשוא.
כל פעם מחדש אני משגעת את עצמי עם הרעמים והברקים שיש לי בראש
משגעת את עצמי עם רגשות אשם קשים (אפילו על הבנאלית של רגשות האשם יש לי רגשות אשם
ואין שונאת קלישאות יותר ממני)
ואני מרגישה אשמה על חוסר השלמות שיש בכל דבר.
ועל העובדה שאני רואה לפעמים.... סליחה בוחרת לראות לפעמים רק את זה.
וכמו כלב שחוזר לאכול את הקיא של עצמו אני משחזרת ומשחזרת לעצמי מעשים הרסניים
רק בשביל להכיל ללטף ולחבוש את הפצעים שאני בעצמי הלכתי לבקש לקבל כמעט עד כלות.
ואני רוצה לומר שעייפתי ושאני מבקשת מאד לבחור אחרת....
"את יודעת שפעם הייתה בי האש שאת מחפשת
את יודעת שפעם הייתי איתך - שם
רחוק רחוק מעבר לקשת
מעבר ליערות הגשם - שם
מזמן מזמן, עוד לפני שנולדת
עוד כשהיית דולפין - שם
גם עכשיו, אחרי מאה שנות קוקה קולה
עדיין יש בך משהו משם
היטלר מת, סטאלין מת, ועוד כמה ששכחתי את שמם
ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם
שמרי, שמרי על שמלת הכלה שלך
הדם נמשך ללבן של שמלת הכלה שלך
שמרי על המלאכים שעל שמלת הכלה שלך
ובכלל שמרי על עצמך."
אמן.
לפני 6 שנים. 12 בפברואר 2018 בשעה 20:01
חמקחקה מאד היא התשוקה
לפעמים היא באה
רובצת לפתח ביתי
מבקשת שאפתח לה דלת
לעיתים היא פשוט שותקת לה
שתיקה רועמת
את הדיה הצורמים אני שומעת במעלה מדרגות מוחי
אני יוצאת לחפשת אותה
חמושה בכמיהה
והיא איננה
חסרה לה
כשהיא מגיעה אני אוחזת אותה בציפורניים
צופה בה מפרפרת בכף ידי
כמו זמורה חבולה כשהיא עוד אחוזה בקנוקנת.
ואז היא הולכת
ואני בקושי מזהה את התביעה הרכה של המקום
הזה שהרגע היא שהתה בו ולא עוד
לפני 6 שנים. 10 בפברואר 2018 בשעה 13:46
אני לא אתן לאנשים לרמוס אותי
אני לא אתן לאדם אחר בשל מצבו הנפשי הנמוך לאמלל אותי ואת האחר
אני לא אשפוט אף אדם בכאבו
אני אשפוט בחומרה כל אדם אשר מסב כאב בזדון לאחר
אני אפחד
אני אסתכל לפחד בעיינים
אני אחיה
אני אבכה
אני אאסוף את השברים שלי כל פעם מחדש
אני אכאב
אני אצרוך תשומת לב
אני אסלוד מקלישאות
אני אהיה נאמנה לעצמי
אני לא אזייף
אני אתענג על טעמם המתוק של מים גנובים
אני אגע בקצה העונג
אני אפרק
וארכיב
והכל מהתחלה