סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוך וקושי

מחשבת קיצי לאחור - אבל
הארדקור
לפני 6 שנים. 13 באפריל 2018 בשעה 10:14

אין לי מושג.

אולי זו היוהרה

אולי החשש הגדול שלי שאתה באמת כזה מוצלח - אבל על באמת. 

ואני אומרת לעצמי אין מצב! 

אין אף אדם בעולם הזה שעובר את החיים בשקט גמור

כאלו היו שדה חרוש עם אדמה רכה

והם הבעלים של רכב  4X4 הכי טוב בשטח, 

עד כדי כך שהם אפילו לא מרגשים את הבורות הכי אפלים. 

בזמן שאני מתהפכת בלילה על העדשה שלי ממרומי אלף המזרונים. 

 

ואני אומרת לעצמי שכולם אומללים בדיוק אתו דבר 

הם פשוט מעמדים פנים טוב יותר ממך. 

 

ואז יש אותך

וזה טורף לי את הקלפים

ואני חופרת שמה - להבין לראות 

מחפשת את המפלצת שמתחת למיטה שלך 

ובשם האל - אין מפלצת!!!!

כלום

בקושי יש מיטה 

רק דרגש לבן חוויר עם סדנים מסודרים.

 

בא לי למות מזה ,

אני לא מאמינה לשום דבר מכל זה

וזה לא יכול להיות!

 

וככה אני הולכת שום לצאת לי מדעתי 

תכף אשוב....

או שלא. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האנשה עצמית - כשנוח, כשאין אתגר אמיתי.
כשהכל זורם,ולא צריך להתמודד.
גם אין סיפוק אמיתי.
מי שלא נפגע לא יעריך אהבה.
מי שלא כואב לא התאהב.

מי שלא מכניס את החיים ומשמעותם לתוכו לא חי באמת.
ואת זה את עושה ושכמותו רק מסתכלים ומקנאים מהצד.
תהיי גאה ביכולת להרגיש את העדש.
היא חשובה, זה שורש מהות החיים.
לפני 6 שנים
אמלי20 - הם לא מקנאים. אין להם את העין שרואה את זה והחוויה שלהם אולי עקרה מפרטים אבל גם חסרה כאב . אם היית שואל אותי היום בגילי המקשיש אם אני בוחרת את התודעה או את העיוורון - אני בוחרת את העיוורן.
לפני 6 שנים
האנשה עצמית - כאחד מהם.
אומר לך, שווה לחוות נפילה כדי להרגיש משהו.
לפני 6 שנים
אמלי20 - לא צריך ליפול בשביל להרגיש - יש בליטות גם בדרך למטה
לפני 6 שנים
האנשה עצמית - בלי ליפול, בלי להיפגע, בלי ערך,
הסיפוק לא שם.
לפני 6 שנים
אמלי20 - לא הייתי הולכת עד סיפוק - גג שהחיים לא יפריעו
לפני 6 שנים
האנשה עצמית - אז ממה את ניזונה?
לפני 6 שנים
אמלי20 - שנאה עצמית וחסה. ואתה?
לפני 6 שנים
האנשה עצמית - נתינה,
קבלה,
עשייה (כשיש חשק)..
ופיצה כשהמצב דורש.
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י