בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוך וקושי

מחשבת קיצי לאחור - אבל ארדקור
לפני שבוע. ראשון, 11 באוגוסט 2019, בשעה 15:52

טעות קטנה עם הלשון...

ואתה אוכל חרא. 

לפני שבוע. ראשון, 11 באוגוסט 2019, בשעה 15:27

מנגו

וויסקי

אנאלי

 

לפני 3 שבועות. שישי, 2 באוגוסט 2019, בשעה 11:15

מרוב דכאון ויאוש מהבורגנות הקמה עלי לכלותני

אני עולה על 20 מילגרם SSRI

15 ק"מ ריצה 

מלווים במחשבות בלתי פוסקות על מין

והכל בגלל הרעב הפסיכי הזה שלי 

שלא מפסיק

 

שבועיים אחרי זה עם המון 

נסיונות עולב לצאת כבר מהדאון הגנרי הזה

עולה על 30 מילגרם.

ואז בום! 

אין רעב

אין לבידו

קשת עננים וחדי קרן אני 

אופטימיסטית ראדיקאלית.

 

15  ק"מ ריצה 

מלווים במחשבות בלתי פוסקות על..... 

מין.

 

סממוק 

 

 

לפני 4 שבועות. חמישי, 25 ביולי 2019, בשעה 16:25

אני אומרת לעצמי שאני פשוט כנראה כזו

אדם שאוהב לחקור.

לרדת לעומקם של הדברים

אני אוהבת לשאול שאלות פילוסופיות ולהבין מה זה אמת

מה זה משמעות - אם יש כזו?

ואם יש מה היא עבורי. 

 

אני אוהבת לחפור בנפש.

הכאב שלה הרבה יותר מעניין וקשה לפיצוח

מאשר הכאב הפיזי

אני אוהבת להניח הנחות ולהטיל בהם ספק

כל פעם מחדש. ואז להטיל ספק בספק והגיע לאמת צרופה. 

 

אני בוחרת לשבור את קווי המחשבה המאמללים

ולנסות ליצוק במקומם כאלה שהם סיפור חדש ושונה.

 

לפעמים באמת זיון מח - יכול לפרוט לי על בלוטת העונג

הרבה יותר מסתם זיון.

 

ככה זה. 

 

 

לפני חודש. שבת, 20 ביולי 2019, בשעה 02:37

לפני שנתיים יצאתי למסע

אחראי שהלב שלי נשבר

ואחרי שלקחתי את הרסיסים של עצמי

ואמרתי לבן הזוג שלי

שזה נגמר.

 

שנים אנחנו שקופים האחד לשני

אחרי הקרירה המשכנתא והילדים

אחרי שאני כל הזמן כל כך בסדר

שומרת ומחזיקה

הילדים

העסק

הזוגיות 

לתחזק את הגוף כדי להשאר רזה 

לתחזק את הבית כדי שישאר בית

 

אני משתיקה את הקולות הפנימים שלי 

את הצרחות שאני צורחת בלילה כשאני לבד במרפסת הגדולה.

אני מסממת את כל הרעש הזה

כדורים

אלכהול

ספורט

כסף

התנדבות

וזה לא מפסיק והשקט לא בא.

 

ואני חושבת - אולי, אולי  הקול הפנימי הזה

בכל זאת יודע יותר טוב ממני

לגבי כל הבחירות האומללות בחיים.

כמו ציפור צבועה של הנפש.

 

אולי אני אצליח למות עם חוויות

ולא עם חרטות וחלמות מנופצים.

אולי לא. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני חודש. שישי, 19 ביולי 2019, בשעה 21:56

שישי ערב.

משפחה מושלמת

ההורים שלי כאן

הילדים שלי הכי יפים שיש

ולי בא למות.

 

בא לי לצרוח לשבור את הקירות

אני רואה את מגשי האוכל

את שהשפע המחורבן

ובא לי להקיא.

 

לאוכל אין טעם

לא יכולה לגעת בכלום

הזכוכית של שולחן הסלון לא שקופה.

והמציאות קשה 

היא לא קשה אני אגיד אחר כך

היא צמגית.

 

לביאה בכלוב של זהב

זו אני. 

 

 

 

 

לפני חודש. שישי, 19 ביולי 2019, בשעה 15:00

אני יודעת שבכמה שעות שאתה תהיה פה

אני אוכל בחזרה לזהור בצבעים האלה שלי

 

כמעט תמיד מה שמנכיח את הרגע

הוא דווקא הצפיה הכל כך עזה אילו

 

אתה תהיה פה לקצת

אני אהיה פה לכמה רגעים

נגע זה בזה ברמה של שורף.

אולי אתה תוכל לראות שבערב העיינים שלי 

מחליפות צבע. 

אני יודעת כי אני חיה עם הפרצוף שלי שנים.

ואתה תדע כי אולי תצליח לראות אותי על באמת. 

 

ואז נלך.

תמיד הולכים.

ואני אף פעם לא אדע לנחש אם יהיה לי אחרי זה

היי מטורף

או דאון שנמשך שבועות.

 

באמת יותר מהכל הייתי רוצה להפסיק

לרצות כל כך. 

 

#וזהלאחלוםזהעלבאמת

 

 

לפני חודש. רביעי, 17 ביולי 2019, בשעה 23:27

הכל פרפקט

פיקסל פרפקט

לפעמים כשהוודקה המזויינת עושה

את שלה אני אפילו חושבת שהילדים בסדר

 

עבודה - פרקפט

דירה - פרפקט

חברים - נהדר

בעל - מושלם 

משמעות - אין

חומר - יותר מידי

רוח - לא מספיק.

 

מעט מידי רוח הרבה מידי חומר. 

 

בא לי לצרוח

לא יכולה באמת שלא יכולה עם כל הנורמאלית הגנרית 

הטובה והמטיבה.

כמה יש לי - הכל

והנשמה שלי ריקה

לא נהנת מכלום

לא אוהבת אף אחד ואת עצמיי שונאת בכלל

 

מרגישה כפוית טובה כל כך

דקה אנחנו פה - שישים שבעים שנה ופוף

 

וכמה אפשר להתעסק בעצמך או לקחת את עצמך ברצינות.

 

זה לא מרגיש בסדר ועדין. 

 

רק אני ככה פסיכית?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני חודש. שלישי, 16 ביולי 2019, בשעה 23:35

זה תפס אותי ממש חזק הפעם

ולא היה לאיפה לברוח

ואז כמו פטיש של מאה קילו על הראש

את קולטת שאלו החיים שלך!

בגיל 40 ומשהו אין לך לאן לברוח

וכן - הפעם זה זיון בתחת אבל בלי לוב

 

ככה זה שיולי

ואת לוקחת את הילדים שלך לקיפצובה

200 מעלות בצל

אלף ילדים מכוערים עם נזלת ובמבה

והמטען הגנטי המפוקפק שלך שצורח שהוא רוצה ארטיק.

 

הפעם באמת באמת 

רק בא לי למות. 

 

 

#ילדיםזה ברכה