לפני שהתחלתי את כל המסע המתיש של "יחסים פתוחים"
חקירת מיניות "יחסים מאפשרים" "פולי" "זוגיות עם תחנות יציאה" בלה בלה בלה... חרטה כזו או אחרת...
היה לי הרבה יותר טוב ושקט בנפש!
למה?
כי מצב הרוח שלי היה תלוי בי ורק בי.
מאז הכניסה למעדון הלא יוקרתי של הלבבות השבורים
הרבה הרבה יותר חרא.
למה?
כי העולם המלא שלי הצטמצם ל: הוא והיא והיא והוא ושוב הוא והיא
וחאלס!!!
לפני זה היה לי בעולם
ספורט
סוסים
שח מט
הרצאות
סושי
ריצה למרחקים ארוכים
טיולים
יין
ספרים (אוי כמה שאהבתי לקרוא)
ועוד מלא תחביבים כאלה ואחרים.
מאז כל החרא הזה (כן פשוט חרא)
הייתי כל הזמן ב 100% עיסוק במערכות היחסים בחיי
ושכחתי את מערכת היחסים החשובה מכולם
מערכת היחסים של אדם עם עצמו!
ואם יש משהו שהבנתי זה - ששום אדם בעולם לא יכול לתת לך אהבה כמו שאת רוצה
אם הוא לא אוהב ומחובר לעצמו קודם.
ושאת לא יכולה להיות מסוגלת בכלל להבחין באהבה הזו אם את
בעצמך לא אוהבת ומוחברת אל האני שהוא את.
או לפחות חיה בשלום וקבלה עם כל החלקים גם אם אלו שהם פחות לטעמך.
אז אני פורשת מכל זה וחוזרת למערכת היחסים שלי עם עצמי.
או לסרוגין עוברת לבנות:-).
