סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוך וקושי

מחשבת קיצי לאחור - אבל
הארדקור
לפני 4 שנים. 12 בדצמבר 2019 בשעה 13:57

אז יש לי קטע שאני מנסה לעשות סטנדאפ (מנסה מנסה מה אתם קמים עלי)

ויש לי מלא בדיחות על שמנות ועל המלחמה שלי בפחמימות (מלחמה אמיתית ועקובה מדם אגב)

עכשיו מה?

תכלס אני רזה 

אז חברה  טובה אמרה לי - שזה לא מצחיק ואני סתם יוצאת מפגרת

מצוקה של ממש.

 

לכן ממש בא לי שלא תהיה לי רגל

אולי אם לא יהיה לי רגל זה יהיה יותר סבבה

וכל הבדיחות שלי יהיו על זה שאין לי רגל וכו וכו..

 

ואז כולם בקהל יצחקו כי לא נעים לא לצחוק מנכה

ויהי כזה דיבור סביב המופע של "היא כל כך אמיצה"

 

שחושבים על זה יש מצב גם אקבל תג נכה

בכל זאת גם אין לי רגל וגם לא מצחיקה בשיט גם אין חניה.

 

זהו המופע הזה כותב את עצמו - רצה לעדכן 

(שיט איך רצים בלי רגל).

 

 

לפני 4 שנים. 10 בדצמבר 2019 בשעה 9:02

בגדול שאתה סוף סוף מסכים לתת לי באנאלי

אז אני לגמריי מתכוונת שלא תתעסק לי בסאבטקסט.  

 

 

#מיקרו קופי בתחת שלי. 

לפני 4 שנים. 8 בדצמבר 2019 בשעה 17:42

בקיצור במסגרת השיט החלטתי לעזוב את הפרוזק

למה בשם האל?

 

כי אני כל כך מאושרת כל הזמן  שבא לי להקיא על עצמי

 

אז אין משמעות

והזמן שלנו פה קצר

וכל הסיפור הזה שנדמה לי שמשהו לא בסדר בחיים שלי 

זה רק בעיה כימית דבלית 

וההבנה המאד עמוקה שרגשות הם פילטר דבלי מאד

לשפוט איתו את המציאות

 

האמת מה לעשות 

היא זונה סוביקטיבית

ואם לא פרוזק

לפחות אשליה של משמעות

 

כי ממש ממש ממזמן כבר הבנתי

שהכל כולל הכל - זה שטיות 

 

פאקינג מחלת דכאון מחורבנת

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 11 בנובמבר 2019 בשעה 17:34

היה לסיים יום אחד 

איפשהו באמצע גיל 40

פלאס שלושה ילדים בדירת שיכון לזוגות צעירים,

בפתח תקווה או ראשל"צ (שזה אותו דבר רק עם ים וריח החמצה)

הבעל שלי, שבטח התחתן איתי כי נכנסתי להריון (וטרח לגרד מההורים

הפרמיטיבים שלו חליפת חתן עם גוונים של סגול)

הוא שותף זוטר בחברת מזגני רכב

או סוג של מתקין מאווררי תיקרה...

באופן די קבוע הוא חוזר הביתה מאוחר

כי הוא בדיוק עסוק בלדפוק את הפקידה של המשרד 

ביער חולדה בתוך האוטו חברה, בזמן שאני מניקה את מספר 3 

והתחת שלי בגודל של מחלקת עופות קפואים בטיב טעם.

 

שכחתי לציין את האוטו מסוג מיציבשי עם מדבקות חברה בצדדים

ואת העובדה שלחג קיבלתי סוף סוף את מייבש החסה שכל כך רציתי.

 

אני יכולה באמת למות אישה מאושרת.  

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 11 בנובמבר 2019 בשעה 10:22

החלק הזה אצלכם הגברים (וסלחו לי מראש על ההכללה) 

שאתם מזייפים רגש בשביל לקבל כוס...

 

גרוע באותה המידה כמו החלק שלנו שמזייף רצון לסקס

בשביל לקבל רגש

 

איזה פער

וכמה בדידות

 

 

לפני 5 שנים. 27 באוקטובר 2019 בשעה 7:21

"חנוך הנשלטת על פי דרכה.."

 

(גם חרוז וגם פנינת חוכמה.... תודו לי אחר כך) 

לפני 5 שנים. 26 באוקטובר 2019 בשעה 6:22

אז אני רוצה רגע להתלונן על המין הנשי

כלומר עלי

 

אקדים ואציין שאני אוהבת ומעריכה נשים הרבה יותר

אבל בשם האל איזה זיינות מח..

 

כמה אני מזיינת את המח?

מליון.

וחפירות שלא היו מביישות את השירות הארכאולגי. 

ודעה על כל דבר (דעה חרא ועדין)

ולא סותמת לרגע

כל דבר יש לי מה להגיד.. חפרנית למות.

ואין לי כח לעצמי בעיקר - כמה בת אדם יכולה לאכול עצמה את הראש.  

לכן יש לי רק חברים בנים.

שם אין זיוני מח. 

ובשל העבודה שיש לי כוס

הם מרשים לי לחפור להם בשם הסיכוי שמתישהו

יכנסו לי זין לפה

ואני סוף סוף

אסתום. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 5 שנים. 25 באוקטובר 2019 בשעה 18:14

כאלו מה הקטע שהאתר הזה 

כותב "תמונות בעלות תוכן מיני מפורש"

 

את לוחצת כולך צפיה 

ובום.... תמונת קומיקס של חתול.

 

אז בסדר הבנתי כאלו את הקטע של 

הפוסי...

 

 

אבל בחיאת 

 

 

לפני 5 שנים. 22 באוקטובר 2019 בשעה 15:05

ונניח ששרדתי אכשהו

אכשהו הגעתי לגיל הזה של 70 ומשהו ...

והם גדולים הילדים שלי ואנשים בעצמם. 

 

ונניח שרק אז הבנתי 

שהרגעים האלה שהם יושבים בבית 

רבים אחד עם השני

שאתה חוזר הביתה

ואומר שלום

ושהחביתה שלהם נשרפת לי (שוב..)

זה האושר.

 

לו רק הייתי יכולה להבין את זה אז

ולהגיד לעצמי בת הארבעים  - שזה זה. 

 

ושימי לב ככה הוא נראה ...

 

האושר בכבודו ובעצמו. 

 

 

לפני 5 שנים. 3 באוקטובר 2019 בשעה 6:35