רוך וקושי

אני הרי לא באמת מתבגרת

אני מתרגלת לעצמי

אני לומדת להכיר את הנדנדות של מצב הרוח

ומלטפת את עצמי כעוד סופה מגיעה

לפעמים המסע הזה נראה לי פשוט אין סופי - ימים על גבי ימים של זמן צימיגי

ושעון עקשן שרודף אחרי עצמו 

וזה נמשך לנצח

ואז שניה אחרי - עברה שנה 

ושוב פעם יש ספרה חדשה על הנר יומהולדת שלי 

ואני לא מבינה איך מצד אחד 

כלום לא קורה

ומצד שני בסוף אלו הזכרונות שלי שנכתבים כל הזמן 

והילד שלי הוא כבר באמצע בית ספר

ושערה לבנה על החזה שלך 

והימים זוחלים נמסים לתוך עצמם

ואני שוב פעם.... חרשית