לפני 5 שנים. 16 בפברואר 2019 בשעה 19:06
הדבר המדהים שהצלחתי לעשות בשנה האחרונה
זה להכניס את הפחד הנוראי שלי מלהיות לבד
לתוך קפסולה.
באמת. תחשבו על זה - הפחד הזה
שלא יאהבו אותנו
שנשאר לבד
שלא יהיה אף אדם בעולם שיבין או יחלוק איתנו את המסע הזה
הוא פחד שמשותף לכולנו.
תצבעו את זה איך שבא לכם
תקראו לעצמכם שולט, נשלט, אחר מתחלף... סתם סמנטיקה של בדידות
כולנו בסופו של דבר רוצים שמישהו יראה אותנו
והקיום חסר התכלית שלנו לא ירגיש כל הזמן ככזה.
ואני הצלחתי. הצלחתי למזער את התחושה האיומה הזו של הבדידות
לתוך קפסולת זמן. והיא נוכחת אומנם
אבל לא כל הזמן וזה השג אדיר.
מתי אני באמת אנצח מבחינתי- כשאני אפסיק להנות כ"כ מהכאב.
מצד שני אם זה יקרה אני גם לא אהיה פה יותר.
