רוך וקושי

לפני שנתיים יצאתי למסע

אחראי שהלב שלי נשבר

ואחרי שלקחתי את הרסיסים של עצמי

ואמרתי לבן הזוג שלי

שזה נגמר.

שנים אנחנו שקופים האחד לשני

אחרי הקרירה המשכנתא והילדים

אחרי שאני כל הזמן כל כך בסדר

שומרת ומחזיקה

הילדים

העסק

הזוגיות 

לתחזק את הגוף כדי להשאר רזה 

לתחזק את הבית כדי שישאר בית

אני משתיקה את הקולות הפנימים שלי 

את הצרחות שאני צורחת בלילה כשאני לבד במרפסת הגדולה.

אני מסממת את כל הרעש הזה

כדורים

אלכהול

ספורט

כסף

התנדבות

וזה לא מפסיק והשקט לא בא.

ואני חושבת - אולי, אולי  הקול הפנימי הזה

בכל זאת יודע יותר טוב ממני

לגבי כל הבחירות האומללות בחיים.

כמו ציפור צבועה של הנפש.

אולי אני אצליח למות עם חוויות

ולא עם חרטות וחלמות מנופצים.

אולי לא.