שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בחיבוק שלי

אני יוצר מסגרת ברורה עבורה
לפני 6 שנים. 9 בפברואר 2018 בשעה 16:52

לעטוף אותך.

 

לשמור ולהגן עליך.

 

לנקז כול כאב.

 

לתת לך את השקט לשים עלי את הראש ולנוח.

 

שלמה עם עצמך.

 

לאהוב בלי חשבון.

 

אבל,




 

אהבה מרחוק כואבת לפעמים בצורה מוחשית מדי.

בלי סליחות, מותר לך.





לפני 6 שנים. 8 בפברואר 2018 בשעה 9:09

אני כבר מזמן דוחק בה להחליף את הניק, מתנה קטנה שהיא עבורי.

הפתעה ללב של דב, שהרגיש כבר מנותק, אחרי שנים של מח שליט ורגש מוגבל לחיבה, להערכה, לאהבה כזו שיש לה גבולת ברורים המתנה הקטנה הזו בעטה לי בכול החומות והמגננות. לא, לא בעטה, זה התיאור הלא נכון, קצת כמו חומות יריחו, הקפתי אותה, פעם אחת ופעם שניה, עם חבלים, ועם חיבוק, נשיקות סביב גופה, ומכות וסימניםשבה, הקפתי אותה בי במה שאני ומה שנפלו היו החומות שלי.
היא עולם שונה ואחר.

ולפני שאני מאבד את חוט המחשבה, יום הולדת, שלה, ראשון יחד.

זמן נס, לילה שלם לעצמינו.

ההכנות לקחו לי שבועות, לתת למחשבות שלי מקום ברשימת המתנות שלי אליה,

אחת קנויה, כסופה בולטת ומהממת, לכול פעם שהיא צריכה להרגיש את המסגרת שאני עוטף אותה בה

אחת במו ידי, לענוד בכול מקום בצורה בטוחה, לתת לה כנפיים, לתת לה לנשום, להזכיר לה קימורים שלה וידיים שלי עליה, מסגרת

אחת משלי, מהספרייה שלי, להרחבת הדעת והגדרת אהבה מה היא, ספרו של רומי המשורר, לכול מקום שהיא הולכת.

אחת מלווה , כי את רומי צריך לקרוא וגם לראות איך הוא מגיע לאחרים

אחת סתם כדי שיהיה לי מה לקרוע מגופה

אחת לסקס, כי גם ככה היא מעסיקה את מוחי בכול שנייה

 

בלון, יין, חדר לבן, שיחה, לילה לנצור לחיים.

 

את התמונה משם, אבקש ממנה להעלות, מינוי זהב לתמונה אחת מיותר לי.

 

מילים לא מכסות את מה שהיה ואת מה שאני מאחל לנו, אבל זה פוסט יום הולדת ואני כותב לך, ומאחל לך את כול הטוב שיש לך להציע בחזרה אליך, זה המון המון ולא חושב שגם עם כול אוהביך ינסו יחדיו לא נצליח באמת להחזיר את מה שאת שופכת החוצה.

אבל אני מבטיח לנסות מצידי.

 

 

בכול סיפור את נסיכה, סופרוומן, סינדרלה, הלב הקרוע, המקצוענית, היפה, הפגומה, המושלמת, ואהובה. בכול סיפור טוב שום דבר לא בא בקלות.

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 29 בינואר 2018 בשעה 23:01

זין

תחת

ציצים

 

חיבוק

 

חזה

והראש שעליו

שקט

 

זכרונות

 

חיבור

 

מחילה

 

חיבוק

 

זונה

 

שלי

 

התחייבות

 

התמסרות

 

אדוני

 

שפחתי, שלי, צעצוע

 

שכחה

 

מחבואים

 

זהות

 

החלמה

 

עתיד

 

זוביות

 

רגעים

 

מסגרות

 

ערך עצמי

 

יופי

 

רשימה חלקית

 

אהה כן, אהבה

לפני 6 שנים. 24 בינואר 2018 בשעה 20:47

לא מספיק רק החיבוק.

 

זה החיוך של המתנה שלי רגועה ומתמסרת. 

 

 

לפני 6 שנים. 24 בינואר 2018 בשעה 9:50

ואני יושב על הידיים כדי לא לפוצץ לך את וואטסאף בהודעות.

 

גיבור דב

לפני 6 שנים. 23 בינואר 2018 בשעה 20:27

בחיי.

 

ממש לאט.

 

ממש ממש.

 

לאט.

 

 

לפני 6 שנים. 22 בינואר 2018 בשעה 7:21

רוצה!

 

 

לפני 6 שנים. 16 בינואר 2018 בשעה 8:13

הגוף כואב, כבר מהבוקר, כי חסר לי אותך בשקע של החזה.

 

 

לפני 6 שנים. 15 בינואר 2018 בשעה 10:01

הרבה אחרי היא שואלת "איך היה לך במקלחת"  והיא שואלת ספיציפית אבל מתנסחת בצורה כללית.

ואני הרי יקה פוץ, אז אני מענה אותה בתשובה ארוכה ומפורטת סביב סביב, רק שכשאני קורא אותה שוב, אני מבין כמה דברים היו שם ברגע הזה של המקלחת, וחושב שאני רוצה להראות גם לכולם, מה זה רגע:

 

"היה לי מהמם להתקלח‎
נהנתי כמו פסיכי להשתין ‎
נהנתי מהחיבוק עד אין קץ‎
נהנתי מהשיחה כי משום מה כשהמים זרמו גם את קישקשת יותר‎
נהנתי ממש מלראות אותך גומרת‎
למעשה, כול כך נהנתי שהצלחתי לגמור פעם שניה בפחות משעה‎
אני חושב שכתיאור זה ממש חסר אבל אני מנסה להבין האם יש קטע ספיצפי שיש להרחיב עליו? ☺

נ.ב. הזיון במקלחת היה מהנה במיוחד וגם היה לך זין של משהוא בגרון‎ במקלחת

נ.ב.ב. התבאסתי ממש קלות שלא הייתה לי מברשת שיניים שם באותו רגע, כי מסורת וזה ‎
שכחתי משהו שקרה שם?

‎עניתי לך? "

 

צייד מחמאות, אני מנופף לה את הפיתיון, והיא עונה:

"בערך"

 

(היה עוד לשיחה, אבל הוא שלי)

-------

 

חלקים של עונג, מעבד, לאט לאט מעכל אותך בחיי, קסם, תענוג קטן.

 

לפני 6 שנים. 14 בינואר 2018 בשעה 20:10

בסופו של המפגש יש את הדרך הזו חזרה, הפעם כמו דובון אכפת לי, זה היה המסע על הקשת מקצה לקצה.

 

נחיתה רכה לשנינו