אני שתוי, אך זו דרך קצרה ומוכרת היטב, ואם לא את שם, כנראה הייתי ממתין ושותה עוד קפה, אבל הדרך עפה, כי את ממתינה לי.
מוליך אותך אל מאורת הדב, כשאת לצידי הריח הזה שלך, של המקלחת וההכנות יחד עם העור והפרומנים שאת כנראה אוצרת עבורי כול השבוע, הראש כבר היה סחרר עכשיו הוא מרחף, תיקים וחיבוק.
חיבוק ראשון אמיתי , רעב, השקע הזה שבי מתמלא בך, הגוף הקטן והמתוח שלך נאחז בי בעוצמה לא פחותה ממה שאני אוחז בך, בתוכו של החיבוק, כשהסערה מכה בעיר, וקירות המאורה מטופפים ברעש, מתחיל הקסם שלך, את קוראת לי קוסם, אבל את הקסם.
בתוך החיבוק העז של גוף מתוח מולי, שרירים משתחררים, שלי שלך, אני לא מבדיל, אפילו אני שותק ברגעים כאילו, למרות הנטייה הבלתי פוסקת ששמרתי עבורך לומר את כול מה שיש על ראשי כשאני שתוי, אני שוקע בך ואת בי.
תיק, תשוקה, מראה לי שמי חקוק בך, בעולם שהוא כולו סימנים, את נתת בבשרך את שמי, אני שוכח את עצמי בנשיקות של המקום, מוחק את הסימן הארעי של הרישום ונושך בך אחד שישאר לך עד הפעם הבאה שנפגש בתקוה, טועם קצת ממך.
תשוקה, עונג, פרפרים, משחקים, פיות ורעב, שלוש שעות ולפחות אורגזמה אחת שלי גדולה, מילים שנשפכות ממני, טובעות בך, רגשות וצרכים מגובבים בתלי תלים של קלישאות ומחשבות, רצונות ותשוקות מתורגמות בין אנחות למילים שלי, אליך, שכולן יש להם רק עיקר אחד, שלי! את שלי! אני לוקח בעלות על שלי! ואת שומעת ומדברת אלי בעינים גדולות, מעט לא מאמינות והמון המון המון עונג שאת מחזירה לי.
חשוב לי רק לציין, לאורכו של ארוע האלכוהול כבר מזמן עזב את גופי, ההיי נשאר, ואיתו השטף של המילים לא פסק, לא יודע עם השתנה, או שינה צבע, את אולי יודעת, העינים שלך והגוף שלך רק שקעו יותר בי בחלוף הזמן.
שינה מחובקת, כמו המתנה שאת, גוף צמוד קטן וחם.
כשלדב חם מדי, ואת ישנה לחלוטין, אני מסתובב, ואת נצמדת אלי, אני נרדם בחיוך ומחשבה על כול מה ששוב לא הספקתי.
אני אף פעם לא ישן מחובק! איתך לא נפרדתי מהחיבוק לשנייה. לילה קצר. אבל מלא.
בוקר, אני מתעורר כשאת ממש עלי, שוכבת.
מחבק ומתענג.
היה עוד כול כך הרבה, אנסה עוד אחרי
