שמעלה בי מחשבות, חשקים...
השיר הזה שהופך אותי מרגועה לחיית פרא רעבה בראש, בגוף, בלב.
השרירים נענים ומתחילים לזוז, העיניים נעצמות ומדמיינות..עפה.
המנגינה מכתיבה את הקצב שהידיים שלך נוגעות בי.
מרגישה את הנשימות שלך על פניי, מנסה להפגיש בין השפתיים אבל אתה מסרב לתת, רוצה להמשיך להתבונן וללמוד.
מהדק את היד החזקה סביב הצאוור, חונק ולוקח את מה שכבר שייך,
רק לך.
ואני רוצה להיות כלי נגינה בין אצבעותיך, שתשמע ותאהב את המנגינה שאתה יוצר.
מתחננת לכאב מספק, כזה ששורף, כזה שצורב ולא רק בגוף, גם בלב, בתוך הגרעין שלי שמזמן מחכה רק לך, לנכון...לראוי.
השיר הזה שהופך אותי לכנועה, למתמסרת, למייחלת למגע.
הגוף מבקש להרגיש עטוף, הנפש להרגיש שייכת וחופשיה.
אתה נמצא בתוכי, בועל את כולי כפי שאתה דמיינת ואני מתמסרת לרצון שלך, מאבדת את עצמי בתוך הניחוח של שליטתך. מייחלת שהרגע הזה לא ייגמר. הגוף הכואב נכנע לך והנפש כל כך מסופקת - רואים זאת בעיניים שלך ושלי, בחיוך מרגישים זאת במגע.
פוקחת עיניים, אני לבד.
השיר נגמר....ריפליי.
