לומדת את עצמי לדעת.

הגוף תמיד בשליטה מלאה, יודע מה צריך ומתי. עובד במרץ לעמוד בקצב המטורף שהצבנו לו.
כשמשהו לא בסדר הוא מאותת, נותן סימנים לעצור, לעיתים אנחנו מקשיבים ולעיתים מתעלמים וממשיכים בשלנו.
הגוף שלי מאותת לי כבר כמה זמן לעצור עצירה מוחלטת. אני מתעלמת וממשיכה בדרך שחושבת שהיא למעלה, אבל בעצם שוקעת כל יום עוד קצת...
הגוף מרגיש, אז הוא תופס שליטה ותוקף את הנפש.
פה אני חייבת לעצור, ולחשב מסלול מחדש.

ולא, אני לא חולה...הגוף שלי לא נותן מענה יותר לצרכים הבסיסיים שלי. הנפש נכנסה למוד של "הולד".

אם לא הולך בכח אז יילך עוד יותר בכח.
הרגשה של חוסר אונים, אתה רוצה אבל לא יכול, זה מול העיניים שלך אבל אתה לא מצליח לגעת.

החיים חזקים יותר, זה רק משקע. יוצאת להפסקה ואחזור מחוזקת יותר.