לומדת את עצמי לדעת.

מנהלת מלחמות
חזקה
איתנה
רגליים עמוק בתוך האדמה
חזה מורם
גב זקוף
רצה
רצה
רצה
שולטת תמיד
סבבי כאב
אני עדיין פה
אמיצה
מסתכלת על כולם בלבן של העיניים

לא עוצרת לרגע
רגליים כואבות
גב שבור מהמשקל

ולא עוצרת

טלפון
התרסקות
מרוסקת
הדמעות שלא הצליחו לצאת בשנה האחרונה
יוצאות מעצמן
בכי בקול
קוצר נשימה
אשמה גדולה
הגוף שלי לא מה שהיה פעם...

צריכה אותו, צריכה לזכור שיש לי על מי להילחם, שהוא צריך אותי, שהוא קטן ולא מבין, שהוא יצור חסר אונים...

אמא פה.

אקום, אמשיך להילחם. 

יותר חזקה, יותר אסופה, עם אהבה גדולה יותר בלב .