לומדת את עצמי לדעת.

לאחרונה חווה ימים קשים, קשים סביבתית וקשים עם עצמי.

היום זה יום כזה, הגוף שלי כאוב מסשן קרוספיט, הטבעות הזונות האלה משאירות בי כאבים בצלעות כאילו פיצצו לי את הצורה חבורה של ניגרים.
בקושי נושמת, זזה לאט...חושבת כמה פעמים אם להוריד צלחת מהמדף העליון.
סשן 2 - הבית, העומס, הטיסה לצד השני של העולם שמתקרבת בצעדי ענק, הפחד ממנה עם ילד קטן.
ואז עוברת לסשן 3 בפארק עם כל המפלצות הקטנות האלה...מודה, לא אוהבת ילדים. רק את שלי. השאר הם טוחס.
והנה הגענו לסשן 4, ההבנה, הרגש שצריך להכיל, אני שצריכה להיכנע אחרי שכל היום הייתי לביאה.

לפעמים חושבת שלא הייתי צריכה לעבור צד, להמשיך להיות שולטת. זה לא בטבע שלי להיכנע, אבל צריכה להוריד ממני את העומס המטורף הזה.
לא יודעת איך. לא יודעת לשחרר.

מצפה למחר, מי אהיה?