כל ההתעסקות סביב מסי, הזכירה לי שהיה לי לאו משלי. ולא לא מסי.
יותר כריזמנטי ממנו... :)
ב-2004 בהיותי צעירונת בתחילת שנות ה-20 נסעתי לבקר משפחה בארגנטינה.
באחד מערבי בילוי הרבים שחוויתי שם, ישבתי בבר חשוך ומסכן באזור בילויים גדול. עשיתי שם תחנה עם כמה חברות מקומיות לשתות ולספוג את האוירה. הזמנו את מבצע הבר - 4 בירות (של ליטר!) ב-6 פזו. זיל הזול, בירות מקומיות (קילמס...), מי שהיה באזור יודע.
בהיותנו תופסות את הסטלה המגעילה של הבירות, הבחנתי ב"חפץ חשוד" נכנס למקום עם חבריו - שיער ארוך כהה, עיניים ירוקות, גבוהה.. לבוש פשוט פשוט כמו אנשי המקום. הוא התיישב רחוק עם הפנים אליי, ולא לקח הרבה זמן עד שהבחין בי.
כשיצאנו להמשיך את ה"סבב", נעצתי בו מבט והוא, ליטף לי את היד..
חוצפן, בדיוק כמו שאני אוהבת.
עברנו כמה ברים טובים, ואחרי ששתינו את השתיה של השומרים בלי שישימו לב, המשכנו לבר הבא...בכל זאת, זה לא ישראל. המאבטחים שם בררה...
הינו בדרכנו לאנשהו והשתיה התחילה להשפיע על השלפוחית, נעמדנו בתור לאיזה מועדון רק כדי להתפנות... הכניסו אותנו די זריז וניגשתי עם חברה לשירותים. יצאתי לפניה והמתנתי לה תוך כדי סריקה במקום...עיניי נחו עליו, הוא היה שם גם עם חבריו, ארגנטינאי חתיך כזה, סטודנט לרפואה (איך אני יודעת? אני יודעת!).
הוא הבחין בי ובלי בושה ניגש. הוא נעמד מולי, תפס לי את השיער ונישק נשיקה ארוכה ורטובה...בלי דיבורים, בלי להתייפייף...חוצפן כבר אמרנו?
החברה יצאה בנתיים מהשירותים ועשתה פרסה חזרה כשהבחינה...זה פירגון!
כשהצלחנו להתנתק, הוא חייך ואמר
"אני לאו" (קיצור של לאונל כמובן)
ואני? חייכתי והלכתי.
בלי לומר מילה.
המשך יבוא..