יש אנשים שלא לומדים.
לא משנה כמה תשים שלטים זוהרים בדרך, תדבר איתם, תזהיר אותם ואפילו שעברת את אותה דרך והתרסקת ואתה מנסה למנוע מהם את הכאב מהניסיון שלך, הם לא יקשיבו.
זה כמו לתת לעצמך עם פטיש 5 קילו על האצבע. האצבע תישבר, תדמם, אתה תמות מכאב.
אחרי תקופה ארוכה של התאוששות שוב תעשה את זה ותצפה לתוצאה שונה.
לא יקרה.
אותו הדבר לגבי שליטה, רצת בעמוק לקראת מטרה והתנגשת בקיר. כי מיהרת, כי לא ראית, כי לא ידעת להקשיב או וואטאבר.
תעשה שוב את אותה טעות? לא.
תעצור, תקשיב, תבחון, תתקדם לאט אבל בטוח לקראת המטרה, תשנה את הדרך, את הגישה.
בסוף, אחרי שתראה בומבה במצח כי התנגשת כמה פעמים באותו קיר, תשאל את עצמך מה אני עושה לא נכון? תסיק מסקנות ותעקוף את הקיר ולא תנסה לעבור דרכה.
מנסה להבין את הטבע של הא.נשים, שדוהרים עיוורים כי העיקר זה להיות בתנועה.
לאבד את הראש זה כיף, זה משחרר. אבל לזרוק את עצמך מצוק בחוסר אחריות על הגוף שלך, הנפש ובעיקר הלב - זו כבר התאבדות.
