לפני 6 שנים. 28 ביוני 2018 בשעה 8:51
מסתכלת על תמונתך,
ורואה את עינייך,
כמה אתה יפה,
נזכרת כמה (כמעט) אהבת אותי,
כמה סרבת להרגיש,
כל הפעמים שאמרת שאני מושלמת,
כמה רציתי להתמסר לך...
ואז, מהר אני מתיישרת..
ההתעקשות להרוס בגלל הפחד,
כמה פגעת במילותיך כדי שאברח מרצוני,
לא הית מספיק אמיץ לשחרר,
הרצון להצטייר בעיניי כקר ומנותק.
רצית להוביל אותי אליך,
ולא ידעת איך.
הבטחתי לעצמי שאליך לא אחזור, אבל לא שאשכח ואבכה עלינו.
מקווה שתמצא את דרכך, שתדע לאהוב, בעיקר את עצמך כדי לגדל כנפיים ולעוף אל מה שיעניק לך אושר ושיחרור בחייך.
מלקקת את הפצעים שהשארת בי ומתגעגעת כמעט, מעט, בכלל לא.
מבטיחה שלא ארשום עוד בשבילך.