הינו ביחד מאז הגן, ילד חמוד בלונדיני עיניים כחולות, חיוך רחב.
המשכנו יחד ליסודי.
ככה זה בקהילת יהודים לא גדולה. כולם מכירים את כולם.
תמיד היתה חברות טובה, ילד ביישן כזה, טוב לב.
לפעמים הייתי תופסת אותו מביט בי בכיתה. הוא תמיד הכחיש.
בגיל 14, ולפני שעזבתי לישראל נתארגנו לעשות לי פרידה כל החברים מהבית ספר.
קבלתי המון מתנות, וממתקים שלא אשכח את הטעם של הילדות. והוא פשוט ניגש, והביא לי פרח. המליץ לי לייבש אותו בתוך ספר.
השנים חלפו, התבגרנו. לא מזמן נפתחה קבוצת וואצאפ ענקית של השכבה. הוא היה שם, בין כל ההודעות הרצות הוא תמיד בלט לי לעין. שמרתי את המספר שלו.
(לא יודעת למה, הרי לא התכוונתי לפנות אליו בפרטי.)
הקבוצה נעשתה גדולה מידי, 700 הודעות או יותר כל בוקר. השתקתי, אבל מעיק לראות מספר כזה על המסך. יצאתי מהקבוצה.
אחרי כמה שעות, הוא פנה אליי בפרטי, שאל מדוע עזבתי.
לא אשקר, ליבי החסיר פעימה.
שוחחנו מעט בווצאפ, ובזה זה נגמר.
היום, כשאני בביקור מולדת, הגעתי למפגש גדול ב"שיל".
שוחחתי עם אנשים שזיהו אותי אבל לא אני אותם, בכל זאת עברו כמה שנים...אני אחת, והם עשרות.
ואז, בחור בלונדיני, עיניים כחולות ניגש. חיוך רחב נישק וחיבק.
הייתי קצת מבולבלת, לא אשקר.
הסתכלתי עליו והתנצלתי, שאלתי אותו לשמו.
הוא אמר לי חצי נעלב חצי משועשע "ג'וני"...
מקווה שלא ראה שנחנקתי.
כתגובה טבעית חיבקתי אותו שוב. הוא החזיר לי.
ישבנו בצד, שוחחנו...
נקבעה פגישת המשך, אמר שיכיר לי את העיר מחדש.
(מעניין חשבתי לעצמי...מחדש?)
לפני שעזבתי הוא הציע ללוות אותי מעט, כמובן שהסכמתי.
אחרי כמה דקות הליכה, זה בא.
עצרנו בפינה, הוא דיבר בטון תקיף וחד.
קבע שמחר בערב אנחנו יחד, שאמתין להודעה ממנו עם הוראות. (הוראות???)
יש מצב שראה את החיוך שנמרח על פניי.
הוא גם חייך, נישק בלחי וכל אחד הלך לדרכו.
המשך יבוא...כנראה.
