לומדת את עצמי לדעת.

אני אוהבת כשאתה מחזר, גם כשברור לך שזה חסר תועלת. 
אוהבת שאתה קלמזי, ושנינו צוחקים על זה,
שיכולתי לשלוט עליך מלמטה רק כי אהבת אותי,
שאתה חזק נפשית, אך חלש מול המרדנות שלי.

אני אוהבת שאתה קורא לי מלאך,
להתבונן בך מחייך ורוקד מולי,
אוהבת שאתה שולט דינוזאור מהדור הישן, ואתה אחד הג'נטלמנים שפגשתי.

אני אוהבת שאתה קורא שקט,
שלימדת אותי מה אני צריכה,
שאתה שנון ובעל הומור ייחודי,
ששמרת על קור רוח מולי.

אני אוהבת שלימדת אותי לקבל סטירה ולא להרגיש מושפלת,
שאתה חושב עליי ומעלה אותי על הכתב,
שאתה מנסה להפרות בערך כמוני,
לדעת שאתה מתגעגע ועדיין מתעלם,
שלמרות המשפט הקשה שאמרת, עדיין נשארת בי.

אני אוהבת לראות אותך מתפתל,
לדעת שאני חכמה ממך,
שמעמידים אותך על טעויותיך ובלב לומר - אמרתי לך.
שלמרות הכל, לא שברת לי את העמוד שדרה.

אני שונאת להיות צודקת.

*מוקדש