לומדת את עצמי לדעת.

"לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי"

לא.
ממש לא...

לטעות זה אכן אנושי, בהנחה שטעינו.
לסלוח אפשר, על טעויות.
לסלוח על דברים שנעשו בזדון, לא.

אני לא מושלמת, אני עושה, עשיתי ואעשה טעויות. אבל מודה ומתוודה, משתדלת שלא.

חושבת על הדברים לפני, ואם טעיתי אני לומדת לחיות עם הטעויות שלי ולאמץ אותם לחיקי.

אז השנה, כמו בכל שנה לא שלחתי סליחה. וגם בקושי איחלתי צום קל...לא מצאתי בי את הרצון או את ההצדקה לבקש סליחה מאנשים שלא פגעתי בהם. וגם לאלו שכן, עשיתי זאת בזדון, וצבועה - אני לא. 
וגם בואו...חוץ מהמשפחה הדוסית שלי כל מי שקרוב אליי לא צם.

רק לי...אין את הביציות לשבור את המסורת הזו ולא לצום. עושה את זה כל שנה...זו כבר אינרציה.

אז לסלוח זה לא אלוהי, פשוט לא לטעות כדי שלא תצטרכו לבקש סליחה - זה אלוהי.