אני לא אוהבת חריף.
שונאת שמשעמם לי.
לא אוהבת שלא נותנים לי לדבר ושקוטעים אותי באמצע, זה חותך לי את "חוט" המחשבה ומה שחשבתי כבר לא חוזר.
אני שונאת שאני לא יודעת מה פירוש כל המילים בשפה העברית.
אני לא אוהבת להרגיש חוסר בטחון ואני שונאת להתחרט.
אני לא אוהבת לקבל החלטות, וגם לא בחירות.
אני שונאת חוסר צדק ושקרים.
שונאת חוסר נימוס וחינוך בסיסי.
לא אוהבת שמחמיאים לי ומציינים את התכונות הטובות שלי.
שונאת גברים ברברים ובלי מעצורים בפה, סולדת מחוסר ג'נטלמניות, חוצפה וידיים "פיזיזות".
שונאת ש"שולט" חושב שמותר לו כי הוא העניק לעצמו את התואר, ולא מכבד את המרחב שלי.
אני גם לא אוהבת להעיר על דברים, כי אם זה ברור לי למה לו לא?
אני לא אוהבת להעמיד אנשים במקומם ואני שונאת לראות את הפרצוף של חוסר נעימות שלהם.
***************************
אני אוהבת מטבוחה חריפה במידה נכונה לי.
אוהבת לחפש לעצמי מה לעשות, כי רק טוב צומח מזה.
אני אוהבת לדבר עם אנשים שיש להם תמיד מה לומר.
אני אוהבת לשאול מה פירוש מילים שאני לא מבינה, כי הצד השני אוהב להסביר ולהרגיש חכם.
אוהבת כשאני מתחרטת ובכך ללמוד לקבל החלטות טובות יותר.
אני אוהבת לתת למישהו אחר לבחור עבורי ולכוון לאן שאני רוצה.
אוהבת את האומץ שיש לי להילחם על האמונות שלי.
אוהבת החינוך מחו"ל שלי, להיות דומה רק לעצמי בדרך שלי.
אני מאוד אוהבת שמציינים את התכונות הרעות שלי.
אני אוהבת להתעלם מגברים שלא מתאימים למידותיי ולחשוף אותם בפרהסיה.
אוהבת להפוך שולט שלא שולט ביצריו לגבר חסר בטחון.
אני אוהבת להעיר בצורה מכבדת וממוקדת ובכך להעמיד לו מראה מול העיניים.
אוהבת כשהמציאות מצליפה בהם באכזריות ומשאירה צלקת כואבת שחוצה את פרצופיהם ההמום.
