מדפדפת בעבר וקוראת היסטוריה...מה היסטוריה - מעשיות.
עם מי דברתי, ועל מה...
הארכיון שלי מלא פוטנציאל ואשליה, מלא באנרגיות טובות ורצון, בכח מתחדש ויופי פיוטי.
בדיוק וסנכרון בין הלב למוח, ובהבעה רהוטה ובלתי מעורערת, פרשנות שהבאתי על הכתב מול מסוימים.
בארכיון שלי ישנן שיחות נכונות, ועכשיו שהחייתי את אותם אנשים, נזכרתי איך הגעתי לנקודה הזו...נקודת "הרעלת בדסמ".
התכתבויות ששדרתי עסקים כרגיל אך גרמו לי להרגיש לא מספיק טובה,
וכאלה שרצו יותר ואני דרך מילוט.
וגם אלו החד פעמיות ואלו שנגמרו לא ברור,
שיחות שחיפשו את הכבוד, אך עוררו את ההיפך...
אלו שניסו לחטוף שליטה בכח ודרשו, והושבו בהתאם.
שיחות שלא היו לי מושג שקיימתי ועוד יותר - מי האנשים האלה? דווקא אנשים טובים...
היסטוריה.
אבל אז, עצרתי בשיחה איתו...המילים שלו עוררו בי רגש מחדש, כזה שנשכח ונקבר עם הזמן. ולרגע תהיתי מה השתבש שם, הרי זה היה מושלם. היה שם הכל...
תוך כדי קריאה, הרגשתי שזה היה לפני שנים כשהסוף התרחש לפני מספר חודשים בודדים.
כאילו הזמן שוקל כמה טונות ויושב לי על הכתפיים, כאילו כל זה קרה בחיים אחרים וזו לא אני נכחתי שם, רק בלרינה שרוקדת לאור הזרקורים ומדלגת בין ריגוש לריגוש. מעשיה שסיפרו לי והאמנתי, בכל ליבי האמנתי.
האמת מכה בי ומעמידה אותי מול המראה פעם אחר פעם, יום אחרי יום.
הפסקתי לחלום והמציאות מולי.
עולם של פנטזיה עם אינסוף אפשרויות, הסוף הוא תמיד התחלה מחודשת של אותו סיפור. הדברים לא באמת נגמרים, זה רק מפגן של כח ועליונות אחד על השניה, אחת על השני.
העולם הזה מספק מפלט לאלו שזקוקים לו, וכלא לחולמים אותו.
עדיין, ממשיכה ללמוד את עצמי לדעת.
