כל חיי כשלא היה לי טוב באיזשהו מקום משכתי, השלמתי וניסיתי לשנות, העיקר לא לזוז, לא להיות יותר מידי בתנועה. לא לזעזע את החיים שלי ושל הבית.
לפני 10 חודשים עשיתי צעד נועז, והחלטתי אחרי הרבה מחשבה שמגיע לי יותר. שאני שווה הרבה יותר. סגרתי נושאים אחרונים, לקחתי את הרגליים ופשוט הלכתי, בלי להתסכל אחורה.
10 חודשים בהם אני משוחחת המון עם עצמי, בכנות. כפי שלא ידעתי לעשות כל החיים שלי.
חודשים בהם ידעתי המון טלטלות נפשיות, יום שאני קמה שמחה ואנרגטית ויום למחרת כל השרירים כואבים, לא מסוגלת לזוז..שוקעת לעומק תהומי לתוך עצמי ותוהה לגבי ההמשך.
חודשי חופש מוחלט, כשאין לי מושג מה אני עושה יום למחרת...ככה זורמת.
חודשים בהם לקחתי פאוזה אמיתית והתרחקתי למשך חודש. טסתי לדרום אמריקה אחרי 14 שנה שלא הייתי שם.
חגים עברו, תובנות נולדו.
והנה אני פה, מחר מתחילה ליישם..מחר מתחילה מאפס כשאני יודעת בדיוק מי אני, מה כן ומה לא.
למרות שאכנס למסגרת, לראשונה מזה הרבה זמן מרגישה חופשיה...חופשיה יותר ממה שההיתי בחופש.
נפטרתי מהמון משקל עודף, פיזית ונפשית. האבנים שסחבתי על הגב ואספתי במשך תקופה ארוכה כי כך חשבתי שנכון לעשות, הושלכו לאדמה והיום אעשה עליהם קומזיץ'.
חוזרת על המשפט "את אישה חזקה", לא פשוט יהיה אבל כן...אני אישה חזקה.
תחזיקו את הביצים חזק, זה הולך להיות כיף!
