רבים נוטים לחשוב שאנשים לא משתנים.
טעות.
מה שרצינו בעבר זה לא מה בהכרח נרצה או נצטרך היום.
מה שחשבנו שאנחנו יודעים בעצם יוטל בספק אחרי עיבוד נתונים והבנה שלא הבנו כלום, ומה שלא ידענו או הבנו - למדנו.
לשאלות מסוימות לא נענה באותה תשובה היום כבעבר, ואנו נסתכל על הדברים בצורה שונה..לעיתים ישעשע אותנו להיזכר ולעיתים יזעזע אותנו להיזכר...
נעצור ונחשוב..מה חשבתי לעצמי? מאיפה האומץ? ממה בעצם כל כך פחדתי?
תעלה בחילה קלה (או קשה) ונגיד wtf?!
מי שחושב שאנשים לא משתנים, פשוט טועה.
אנחנו יצורים מופלאים שמחפשים תנועה, אם לא בגוף אז בנפש..תמיד נשתדרג, נתקדם ונשתנה. אחרי דאון יבוא האפ.
ולא, זה לא קשור לחרטה, זה פרק בנפרד.
זה קשור ליכולת הסתגלות, ליכולת ההכלת שינויים, ליכולת הבנה והתפתחות שלנו.
אירועים נעימים כמו מזעזעים יישארו איתנו לנצח עם הזמן נשכח או נדחיק אבל אפילו ריח, מילה או מבט יעוררו אצלנו אסוסיאציה לאותו רגע והכל יוצף מחדש..לטוב ולרע.
שיחה של כמה משפטים שמעוררת תחושה נעימה, שמות או אזכורים שמעוררים תחושות קשות.
חושבת על מה הייתי עושה שונה, מתחבטת במחשבה של איך הייתי צריכה לנהוג, לא אקשה על עצמי. זו לא באמת אשמתי, זו מי שהייתי אז.
תהיו טובים כדי שיזכרו בכם ככאלה, כי אחרי מעשה אין להחזיר את הגלגל אחורה.
