לפני חודש. 19 באוגוסט 2024 בשעה 19:41
פתאום זה קרה
יצאתי לטייל בעולם, לשכוח אותך .
בטאג מאהל, ראיתי את דמותך .
העיניים שלך היו , הסהרה בשקיעה .
החיוך שלך סינוור כמו רכס ההימלאיה .
העוצמה שלך מזכירה לי את המפלים
אלו ששוטפים בעוצמה ומתיזים .
מביט בפסל החירות האציל כמותך.
הטיול תם , אך את נשארת בדימיוני .
הרי פה ושם את לא איתי .
היית האישה השקטה
בעלת שיער בלונד פרוע
העצמות והרוח.
מעז לצאת לעולם, ולברוח מכולם ,
ואת הצללים השארתי מאחור .
האהבה נמסה
הקסם שאת איתי .
פלא עולם קראתי לך .
המורשת המשותפת שלך ושלי .
באהבה אנו קמים, בשנאה טמונה נפילתנו.
וכך למדתי ,
שאהבה כמה שהיא רחוקה ,היא הכי מתוקה .