אני תמיד אזכור, את הפעם האחרונה,
איך שהלב נפל בשקט – בנשיקה שלך.
רגע אחד – ואיבדתי את עצמי,
בין שפתיים שידעו לקרוא אותי.
הגשמת לי כל פנטזיה בלילות,
אבל ידעתי – זה הסוף של התחלות.
והיום אני שותק, בתוך זיכרונות,
חי אותנו שוב, כאילו ,חלפו שנים רבות.
את נגעת בי – כמו שאף אחת לא נגעה,
והפכת אותי לגבר מול אישה.
באותו היום נתתי את כולי –
ומאז הלב… הלב לא מחלים.
איך קשה לי לקבל,
שלעולם לא אראה אותך יותר.
אבל אני זוכר…
איך בפעם האחרונה,
רעדתי רק ממך.
חודש שלם, מילים בלי סוף,
לפני שנפגשנו – הלב כבר אסף אומץ לכתוב.
הדייט הראשון – העיניים שלך זורחות,
ואני אובד בתוכן, בלי אפשרות לחיות.
וכשנפרדנו – נשיקה אחת,
עדינה כל כך, שנשברתי מיד.
לא עמדתי על הרגליים, לא זכרתי את עצמי,
רק ידעתי: זה הסוף שלי איתך, אהובתי.
את נגעת בי – כמו שאף אחת לא נגעה,
והפכת אותי לגבר מול אישה.
באותו היום נתתי את כולי –
ומאז הלב… הלב לא מחלים.
צמחתי לתוך מי שאני, איתך –
ואת נעלמת לי כמו חלום בלי ברכה.
אז תגידי, למה באת –
אם רק כדי לקחת לי את הנשמה?
את נגעת בי – כמו שאף אחת לא נגעה,
ועכשיו אני נשאר רק עם שורה.
תמיד אזכור אותך, תמיד אחיה אותך,
את הפעם האחרונה… שלא אשכח עוד לעולם.

