לפני שנה. יום חמישי, 17 ביולי 2025 בשעה 14:59
מגע גופך העיר אותי
כמו עיר ישנה שמתעוררת בסתיו,
שכבנו על קצה של שקט
והלב שלי – רעד בלי סיבה.
התחרה על עורך –
כמעט ולא נגעה, אבל כיווצה לי את הזמן.
שהיד שלי זזה על הגב שלך
כמו רכבת שעברה באמצע הלילה – ונעלמה.
ושפתיי מצאו אותך שם
בין אור קטן ללב פצוע,
ואת – לא ידעת,
אבל הדופק שלי דיבר בקול רם.
איך את תמיד שותקת בדיוק ברגע
שבו אני הכי צריך אותך.
ואני, כמו שיר ישן,
נשאר תלוי בין הצללים שלך.
ישבנו מול החלון הפתוח,
והרוח שיחקה בשערך –
לא אמרנו מילה,
וזה הרגיש שיחה של שנים.
בפעם ההיא, כשנגעת בי,
הרגשתי כאילו מצאתי את הדרך חזרה.
ואז כמו תמיד –
הלכת מבלי לומר מתי תחזרי.

