היא שוכבת, מתוחה , והחדר השקט דומם עוצר נשימה יחד איתה.
פני התום שלה רגועות, אך העיניים – מספרות סיפור אחר, סיפור של ציפייה, של פחד מתוק, ושל כניעה.
היא לא מנחשת מה יקרה עכשיו , היא פשוט יודעת שאין לה שליטה., והידיעה הזו פשוט משכרת אותה.
העור שלה חשוף. הפטמות שלה לחוצות בתוך המצבטים הקרים, אדומות ומתוחות עד כאב חד הכאב שמשאיר אותה דרוכה, רטובה, ומוכנה.
הידיים שלה פרושות לצדדים, מוגבלות וחסרות תנועה, הקרסוליים קשורים היטב, ולא משאירים לה מקום להימלט, הגוף שלה הוא הצגה פרטית,
ירכיה מורמות למעלה, עכוזה בולט לאחור, פתוח, וגלוי לגמרי.
אין סודות, אין מסכות, רק גוף סקסי כנוע, ונשמה שמתמסרת לך כל כולה.
היא נושמת חזק ורועדת, ההתרגשות מהלא נודע לא נותנת לה מנוחה, ליטוף עדין חוצה את לחיה ,היא עוצמת עיניים מנסה ונרגעת, נמסה מהיד שמכירה אותה יותר משהיא מכירה את עצמה.
היד מונפת מעלה ונוחתת בעוצמה על ישבנה , עורה רוטט. אנחה חמה פורצת מפיה, ואז עוד מכה ,והפעם הצליל מהדהד ורטוב יותר, הבשר האדום שלה מגיב, ןמתמסר.
צעקה חדה נמלטת ממנה, מבשרת על חצי כאב, חצי תשוקה טהורה.
נשימותיה הכבדות כבר סוערות, עמוקות, כמו גלים המתנפצים על הסלע , העור שלה משנה צבעים , לבן שהופך לורוד ואז לאדום לוהט, האדום שעתיד להפוך לכחול ,זהו הסימן שאתה היית שם ,שהטבעת את חותמך עליה .
אבל אז דווקא היא מחייכת, חיוך אמיתי, פראי, ומשוחרר, כמו אחת שמצאה בדיוק את מה שחיפשה , זאת שחיפשה את גבול הכאב שבו היא הופכת לחופשייה, היא פותחת עיניים, ומביטה בך
“תודה, אדוני,” היא לוחשת בקול שבור, “אני שלך.”
ואני עונה My stormi כולי שלך .