לפעמים זה חוזר אליי פתאום,
לא מתוך געגוע ,אלא מתוך הגוף.
כמו צל שגולש על העור,
כמו ריח שנזרק לרגע מהזיכרון
וזה שם,
את שם!!!
אני זוכר את היד שלך ביד שלי.
כמה היא הייתה קטנה, אבל מלאת משקל.
כל כובד הרגש שלך , עבר דרך כף היד הזו,
כמו היא ביקשה שאחזיק אותך חזק ,
לא כדי לשחרר, אלא כדי שלא תברחי מבפנים.
אני זוכר את הרגע ההוא
איך רק הסתכלתי בך, ולא יכולתי להסיט את המבט,
איך השיער שלך נשפך על גבך
מסנוור כמו הנהר השחור .
והרצון שלי לגעת בו היה כמעט כואב.
אני מלטף את זיכרונך בדיוק כמו אז
לחייך הרכות, שפתייך האדומות שנפתחו אליי,
לא רק לנשיקה… אלא למה שמעבר.
אני זוכר איך קרעתי ממך את החולצה,
אבל לא מתוך דחף,
אלא מתוך תשוקה שגדלה כל-כך
שלא נותר לה מקום בגוף.
אני זוכר איך שדייך נמסכו בכפותיי.
הפטמות שלך בפי,
והעיניים שלך עמוק בשלי .
שאני, כבר לא ידעתי אם אני שולט או את .
אני זוכר אותך לוקחת את הזין שלי,
בלי פחד, בלי להסס,
ואני?
הרגשתי שהרצון שלי זה כל מה שיש לי להציע.
כשהפה שלך עטף אותי,
כשהעיניים שלך לא היססו להביט בי אפילו ברגע ההכי חשוף
הבנתי.
שבתוך הגוף שלך — מצאתי שקט.
אני זוכר את הרגע שגמרתי לך בפה.
את לא נסגת, לא רעדת.
בלעת אותי כמו אמת.
והחנק שלך היה שיר סיום,
החיוך שלי לא היה של ניצחון ,
אלא של הודיה.
והיום?
כשאני עוצם עיניים,
אני לא תמיד בטוח אם אני מתגעגע אלייך ,
או לעצמי… כשהייתי איתך.
כשהייתי מישהו שיודע להרגיש,
כי הרצון שלך בי
גרם לי לרצות ולהישאר.