כידוע לכם השליטה, כפי שהרבה מדמיינים אותה, בעיקר תתבטא בצורה של רעש, פקודות חותכות, קול רם ותוקפנות.
אבל עבורי ועבור רבים שחיים את ה-BDSM לעומק השליטה האמיתית מתחילה דווקא במקום ההפוך בשקט.
אני לא צריך להרים את הקול כדי להשפיע.
אני לא צריך לאיים כדי שירגישו אותי.
הנוכחות שלי, כשהיא יציבה, רגועה ובטוחה עושה את העבודה יותר טוב מכל צעקה .
והנשלטת מרגישה את זה.
היא מרגישה מתי אני מדויק, ומתי אני נוכח באמת.
היא נמסה לא מתוך פחד אלא מתוך הידיעה שיש מי שמחזיק את המרחב, שיש ידיים בטוחות שיכולות להוביל אותה למקומות שהיא לא תעז ללכת אליהם לבד.
אני קורא לזה שליטה שלא נשענת על כוח גולמי, אלא על דיוק, הקשבה, ובעיקר שקט פנימי.
שליטה שמגיעה מתוך וודאות ולא מתוך צורך להוכיח משהו.
בדיוק כמו מורה דרך שיודע את הדרך, גם אם השביל הוא מפותל ולא מסומן.
כשהנשלטת עוצמת עיניים, וקוראת לי להוביל אותה היא לא מבקשת ממני לצרוח עליה.
היא מבקשת ממני להיות שם בשבילה ממש עד הסוף.
ושליטה כזאת דורשת הרבה יותר משוט או אזיקים.
היא קודם כל דורשת שליטה עצמית.
היא דורשת הקשבה עמוקה למה שלא נאמר.
לנשימות. לרעידות. לדקויות.
זה המקום שבו הBDSM מפסיק להיות "משחק" והופך להיות שפה שקטה וברורה.
שפה שבה כל נגיעה נושאת משמעות, כל שתיקה טומנת בתוכה עוצמה, וכל תנועה קטנה יכולה להרעיד עולמות.