בתוך כל סשן הקשור לעולם ה BDSM , קיים עולם קטן ומלא חוקים.
עולם שבו הגבולות ידועים, רצונות מוכרים, ופחדים שעם הזמן הופכים לפנטזיות ולמציאות בסוף .
בתוך העולם הזה, אני מוביל ואת מקשיבה לי בנשימה.
אני לא צועק כי אני לא צריך.
אני לא ממהר כי הקצב הוא שלי.
ואת, כל מה שאת צריכה לעשות הוא להתמסר בין הפקודות. לנשום,להמתין,להיענות ובעיקר לחוות .
הקצב אינו רק גופני הוא פסיכולוגי
בעולם ה- BDSM, הקצב חשוב לא פחות מהמילים ,הוא זה שקובע את המתח, את ההרפיה, את הכאב ואת העונג.
בין אם מדובר בסשן עם קצב קבוע של הצלפות, של ליטופים או של מבטים כשהשליטה , היא מורגשת בכל חלק בגוף ואני יודע מתי להאט.
יודע מתי לתת לך לשהות בתוך הציפייה, לרעוד בין פקודה אחת לאחרת.
יודע מתי להאיץ, להפתיע, לדרוש רק כדי לראות איך את נמסה תחת הקצב הנכון.
ואת? את שקטה, את נושמת.
בתוך ההוראות שלי, בן הפקודות של "כרעי" ל"אל תזוזי", בין הלחישה לציווי את מחפשת חמצן.
אבל גם שם, את מחכה לי, מחכה להוראה הבאה מחכה להמשך.
הנשימה נמדדת ככניעה מודעת שהנשימה שלך הופכת לכלי משחק היא הופכת לצליל היחיד בחדר כשהכול דומם.
ובשבילי, הנשימה שלך היא אישור שהגוף שלך עוד מגיב, שאת עוד שייכת לי ברגע הזה, ללא שום ספק.
אני לא צריך לראות את העיניים שלך כדי לדעת מה איתך ואיך את מספיקה לי הנשימה שלך שמספרת לי הכול.
היא זאת שמגיבה לכל שינוי בקצב והיא זאת שמגלה לי מתי את מגיעה לקצה ומתי את רוצה שאדחוף אותך עוד קצת.
זאת השליטה הקלאסית שמתחילה בקצב מדויק ורק כך אני יכול לבנות לך את העולם, מבט אחר מבט, מגע אחר מגע, הוראה אחר הוראה.
ואת, בתוכך בטוחה, חשופה, סקרנית, צייתנית, לא כי את חייבת, אלא כי את בוחרת בי כמוביל שלך .
ואת יודעת בתוכך שכל עוד אני זה שמכתיב את הקצב את לא צריכה לחשוב , את לא צריכה לתכנן. את יודעת שאת רק צריכה לנשום בין הפקודות שלי.
השליטה היא לא נמדדת רק במה עושים אלא איך עושים.
והעונג האמיתי נולד לא רק בפעולה עצמה, אלא בפער שבין הפעולות אחת לשנייה.
בדיוק שם, בין ההצלפה לליטוף, בין שתיקה לפקודה, בין נשימה אחת לאחרת נבנית דינמיקה של כוח.
ואם היא מדויקת, רצונית ומכבדת אז בתוך כל נשימה שלך, שוכנת אמירה אחת "הקצב שלך, הוא העונג שלי."