עולם ה BDSM מציב במרכזו נושאים שאצל רבים מתקיימים מתחת לפני השטח כמו שליטה, מסגרת, גבולות והסכמה.
בניגוד לתפיסה הרווחת, אין זה מרחב של כאוס או דחף בלתי מרוסן, אלא דווקא מערכת מובנית שמבקשת להתמודד עם אי ודאות ועם חרדה באופן מודע ומוצהר.
עבור רבים, הכניסה לעולם הזה אינה חיפוש אחר קיצון, אלא אחר יציבות רגשית בתוך מבנה ברור של מערכת זוגית.
בעולם של ה BDSM השליטה אינה מקרית ואינה נכפית היא קודם כל נבנית דרך שיח, הגדרות מוקדמות, וכללים שמטרתם לייצר ביטחון בין הצדדים .
דווקא ההסכמה המפורשת והמסגרת הידועה מראש מאפשרות למשתתפים להרגיש מוגנים, במקום לשחק משחק ולנחש כוונות או להתמודד עם גבולות עמומים, הכול נאמר, נבדק ומוסכם, ורק כך הופכת השליטה לכלי שמפחית חרדה, ולא למקור שלה.
מצד של הרקע הפסיכולוגי זה כל כך ברור, היות וכאשר יש אי ודאות גבוהה בחיים, במערכות יחסים, בזהות או בתפקיד, רק כך מתעורר הצורך במסגרת שמחזיקה אותך קצר וטוב.
ובדיוק לזה נכנס ה BDSM אשר מציע מרחב שבו חוסר הוודאות מצטמצם, התפקידים ברורים, והאחריות מחולקת, עבור חלק מהאנשים, זהו המרחב שמאפשר להם לנשום, דווקא ורק משום שהוא מוגדר וממסוגר.
גם חשוב מאד להדגיש כי מדובר בבחירה מודעת, והשליטה כאן אינה נועדה לבטל רצון או זהות, אלא לארגן את המרחב כך שיהיה ניתן לשהות בו בביטחון.
ההבחנה הזו היא הבסיס להבנת הקשר בין שליטה, מסגרת וחרדה בעולם ה BDSM, אבל היא בעיקר גם נקודת המוצא לדיון עמוק יותר בשאלה מתי שליטה מרגיעה, ומתי היא עלולה להפוך למנגנון שמעמיק פחד במקום לרכך אותו.
כל אדם מחפש באשר הוא את הצורך בביטחון ובמסגרת, ורק כך השליטה כתגובה תמנע מימנו את האי ודאות והחרדה. ונסביר !!!
אמרנו שכל אדם מחפש ביטחון לא רק מפני סכנה ממשית, אלא גם מפני חוסר הידיעה, ואי הודאות המערער את התחושה שיש באמת לאותו אדם סדר, רצף והיגיון בעולם.
וכאשר הסדר, הרצף, וההיגיון בעולם , מתערערים תמיד עולה חרדה, במצבים כאלה, הצורך במסגרת ברורה הופך ליותר עמוק ויותר לחיוני. שליטה, במובנה הרחב, אינה תמיד ביטוי לכוח או דומיננטיות, אלא לעיתים תגובה טבעית לניסיון להשיב יציבות פנימית.
כאשר המציאות משתנה במהירות, והחוקים אינם ברורים העתיד מרגיש מעורפל, והגוף והנפש מחפשים עוגן ומקלט ובשביל זה מגיעה המסגרת .
המסגרת היא זאת היוצרת גבולות, הגבולות יוצרים חיזוי, והחיזוי מפחית את החרדה , כשיש לנו שליטה השליטה מאפשרת לדעת מה מותר ומה אסור, מי אחראי, ואיפה מסתיים המרחב( המסגרת) גם אם השליטה לא תמיד קלה ואף נוקשה, עצם קיומה של השליטה עשוי להרגיש בטוח יותר מהיעדרה.
חשוב להבין ששליטה אינה תמיד ניסיון לשלוט באחר, לעיתים היא ניסיון לשלוט בתחושה הפנימית של אותו אדם.
שאדם שמבקש מסגרת ברורה אין זה אומר בהכרח שהוא מעוניים ורוצה כוח, אלא הוא מעוניין דווקא בשקט, וזה בגלל שהוא מחפש מבנה שיחזיק את המתח, שיארגן את הכאוס וייתן תחושה שמשהו מוחזק אצלו במובן זה, שליטה היא מנגנון ויסות, וניתן לקבוע בצורה חד משמעית שהיא הדרך להתמודד עם חרדה מבלי לקרוס לתוכה.
אך עם זאת, נמצא הבדל מהותי בין שליטה שמייצרת ביטחון לבין שליטה שנולדת מפחד ומעמיקה אותו.
כי כאשר המסגרת קשיחה מדי, ואינה מאפשרת גמישות, הקשבה או שינוי, היא מפסיקה להרגיע ודווקא מבצעת בדיוק את הפעולה ההפוכה אפשר להגיד שהיא מתחילה לכלוא ולא לשחרר, כי ברגע שהביטחון הופך לאשליה, והחרדה היא רק מחליפה צורה למעשה היא אותה גברת רק בשינוי האדרת אז נקבל במקום אי ודאות חיצונית את המצוקה פנימית.
ואילו שיש מסגרת בריאה שאינה מבטלת חוסר ודאות אלה היא מאפשרת לשהות בה בנוחות יחסית והיא אינה מבטיחה שליטה מוחלטת, אבל כן מעניקה כלים להתמודד עם מה שאינו נשלט,זו בדיוק השליטה שנרצה כי שליטה כזו נשענת על מודעות, על בחירה, ובעיקר על יכולת לבדוק את עצמה מחדש.
שליטה כזאת אינה נלחמת בחרדה, אלא מחזיקה אותה קרוב אבל מבלי שתנהל את המערכת ותפגע בה .
בסופו של דבר, הצורך בביטחון הוא צורך אנושי בסיסי. השאלה אינה אם נבקש מסגרת, אלא איזו מסגרת ניצור.
שליטה שמכירה במקורות החרדה ופועלת מתוך אחריות וקשב יכולה להפוך למרחב של יציבות.
שליטה שמתכחשת לפחד ופועלת מתוכו עלולה להעמיק אותו.
וזה כל ההבדל שטמון בכוונה, בגמישות, וביכולת לבחור לא רק לשלוט, אלא גם לשחרר.