בשנים האחרונות נדמה לנו שמפגש בין גבר לאישה הוא קודם כל לרוץ כמה שיותר מהר במפגש לפיזיות לגעת בגוף , ללחוץ, להפעיל ולהגיב הכל פתאום נהיה קל מידיי ובעיקר קר , ככה זה שהכול זמין, הכול מיידי והכול נמדד מתחיל ונגמר בתוצאה.
בתוך הקצב הזה קל מאוד לשכוח אמת פשוטה, כמעט שקטה, אומנם הגוף כמעט אף פעם לא פותח את הסיפור אבל הראש כן.
אצלי תמיד לפני שיש מגע באה המחשבה המנטלית שלפני תשוקה יש דימוי, לפני פעולה יש תחושה פנימית, לפעמים ביטחון, לפעמים סקרנות ולפעמים רק עניין קטן שמבקש לגדול.
ובלי הרגע הזה של המחשבה המנטלית והריגוש של המוח ובלי כל ההתרחשות הפנימית הזו, זה נכון שהגוף אולי ינוע, אבל הוא לא באמת יהיה שם.
גירוי מנטלי הוא הרגע שבו משהו מתעורר בך בלי שאיש נגע בך פיזית, גירוי מנטלי יכול להתחיל אפילו ממילה שנאמרה בדיוק בעיתוי הנכון, מבט שנשאר שבריר שנייה מעבר למקובל, שאלה שלא באה כדי לקבל תשובה, אלא כדי לפתוח מחשבה, אפילו שקט כזה שנמצא בניכם, זה השקט שמאפשר לנשימה להעמיק ולנוכחות להופיע.
זהו המרחב שבו נבנית משמעות ומשמעות היא לא מותרות, היא תנאי בסיסי רק כשהמוח מרגיש שיש הקשר, שיש סיבה, שיש מקום בטוח להיות בו, רק אז הגוף מסכים להיפתח באמת, לא מתוך רפלקס, אלא באמת מתוך בחירה להשתחרר ולהתמסר.
אני תמיד טוען שכאשר מדלגים על המרחב המנטלי ברור שהגוף עדיין יכול להגיב הרי כן יש תנועה, יש מגע, לפעמים אפילו תחושת הנאה.
אבל תמיד משהו יהיה חסר כמו דברים שנראים בסיסים אבל אם לא נמצא את העומק, הנוכחות, והחיבור לא נמצא את המנטלי וזה ההבדל שבין מגע טכני למגע שמרגיש בין פעולה שמבוצעת לפעולה שנחווית, והגוף, גם אם נדמה שהוא שוכח, הוא תמיד זוכר אם הראש היה שם או לא.
חשוב להבין, גירוי מנטלי זה לא תחכום, זה גם לא מניפולציה או איזה טכניקה מתוחכמת, הוא קודם כל הקשבה והקשבה אמיתית, לא רק למה שנאמר בקול, אלא למה שמסתתר בין השורות, זה היכולת להיות סקרן באמת, לא מתוך רצון לשלוט, אלא מתוך רצון להבין את מי שאיתך .
כידוע שהמוח מטבעו מחפש תמיד קודם כול משמעות, ביטחון והקשר, ורק אחר שהמוח מבין את המשמעות רק כך מגיע הריגוש אבל כשהסדר הזה מתהפך, משהו מתכווץ בתוכנו . אבל שהמוח מבין את המשמעות הוא בסוף משחרר ומשהו נפתח.
דווקא במרחב הזה נקבל את המתח הבריא המערכת וזה לא לחץ שמכריח, אלא בעיקר ציפייה שמזמינה ולא דרישה שמפעילה כוח, אלא הזמנה שמכבדת חופש, כשהמוח מקבל זמן להתרגש, הגוף מצטרף באופן טבעי בלי מאמץ, בלי דחיפה ובלי צורך להוכיח.
ולכן בעידן שלנו שהוא עידן של זמינות מיידית, שבו הכול קורה כאן ועכשיו ואם זה לא קורה כאן ועכשיו אז זה כבר מאוחר מדי, הרי גירוי מנטלי הוא כמעט אקט של התנגדות שקטה, שהוא אומר, אני לא ממהר, אני נוכח, אני רואה אותך לפני שאני נוגע, ואני בוחר להבין לפני שאני פועל.
ולא במקרה, עבור רבים, זהו הגירוי החזק ביותר שיש, לא כי הוא רועש, אלא כי הוא עמוק, לא כי הוא מהיר, אלא כי הוא מחובר.
בסופו של דבר, מגע טוב לא מתחיל בידיים, הוא מתחיל בהבנה, בהסכמה פנימית ובתחושה שיש מי שרואה אותך לא רק כגוף, אלא כאדם שלם, עם מחשבות, קצב וגבולות. ומי שמבין את זה, מגלה דבר מפתיע, הפיזי כבר לא צריך להוכיח את עצמו, הוא פשוט קורה, ולכן גירוי מנטלי זה לא משחק מקדים אלא תנאי לחיבור כי בלי חיבור מנטלי לא נמצא את הפיזי לעולם. אז המסקנה מכל זה כאשר מדלגים על המרחב המנטלי, הגוף אולי מגיב, אבל הוא לא נוכח באמת, אפילו אם יש תנועה או יש פעולה ולפעמים אפילו הנאה, אבל הדבר הכי חשוב שחסר שם זה העומק , וזה כל ההבדל בין מגע טכני לבין מגע שמרגיש.