האדום אינו רק צבע!!!
הוא קודם כל פעימה ונשימה שנעצרת לרגע ארוך מדי, הוא מבט שמחזיק עוד שנייה לפני שמסיטים אותו.
כשאובייקט מצולם על רקע אדום, הוא לא פשוט נראה הוא בעיקר נחשף.
אומרים שהאדום מסיר שכבות של אדישות ומותיר את הצופה עירום מרגשותיו.
ידוע שהרקע האדום עוטף את הדימוי כמו חום שמתפשט לאט על העור הוא זה שמעצים קווים, מבליט מרקמים, מדגיש קימורים וזוויות ולא בהכרח של גוף, אלא בעיקר של הנוכחות.
כוס זכוכית, שפתיים קפוצות, בד שנשמט קלות מהכתף, או מבט שמופנה הצידה כל אלה שמצטלמים על רקע אדום יקבלו תמיד משמעות עמוקה יותר ואפילו משמעת כמעט אינטימית.
יש משהו ממכר ובלתי נמנע בצבע האדום, הוא לא מבקש רשות, הוא מזמין קרבה, אבל הוא בעיקר גם יוצר מתח.
הוא משדר תשוקה שאינה מתפרצת, אלא מרחפת כמו יד שנשלחת שכמעט נוגעת לא נוגעת , כמו מגע שנשאר בזיכרון יותר מאשר הצלפה חזקה על העור.
הצילום על רקע אדום אינו מספר סיפור של פעולה, אלא סיפור של ציפייה.
ברקע אדום, הדימוי לוחש והוא מדבר בשפה של רמזים חום, פעימה, פיתוי שקט שמסמל ארוטיקה רק של מבט כזו שלא דורשת דבר, רק נוכחות מלאה.
הצופה הופך לשותף לרגע, לא לצופה מרוחק אלא למי שנמצא בפנים, בתוך השקט הטעון.
וכך, תמונה על הרקע האדום אינה רק אסתטיקה, היא לפני הכל חוויה.
היא תזכיר לך פגישה קצרה עם משהו שמעורר, מסעיר, ומותיר אחריו הד קל כזה שנשאר עוד הרבה אחרי שהעיניים כבר עברו הלאה לרקע אחר.
הושמדה